נאום נתניהו באומות המאוחדות: הופעה תעמולתית או כישלון דיפלומטי?
September 27, 2025394 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
במראה המשקף את הבידוד המתרקם של ישראל בזירה הבינלאומית, עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו מול אולם כמעט ריק בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, בנאום שתיארו אמצעי תקשורת ישראליים כ"חוזר על עצמו וחסר כל חזון חדש".
הכתבת הישראלית ליזה רוזובסקי מעיתון הארץ, שדיווחה על האירוע מניו יורק, שמה לב כי הנאום התבסס על "טריקים תעמולתיים" מגוונים, החל מהצגת מפה המראה את ישראל מוקפת במה שתיאר כ"אויבים מובסים", ועד לשידור הנאום בעזה דרך רמקולים ושליחת הודעות בעברית לטלפונים של פלסטינים. אך מה שהثير את המחלוקות היה ה"ברקוד" המוצמד לשרוול חליפתו, שמוביל לתמונות של גופות ישראלים שנרצחו במתקפות 7 באוקטובר.
הנעדר הגדול בנאום היה כל חזון פוליטי חדש. במקום להציג יוזמות לשלום, חזר נתניהו על סירובו המוחלט להקמת מדינה פלסטינית, תוך התעלמות מהשינויים הבינלאומיים האחרונים שראו הכרה של עשרות מדינות במדינת פלסטין. הוא גם תקף את המנהיגים האירופיים שהכירו במדינה זו.
מעניין שנתניהו שלח מסר ברור לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, כאשר ציטט יותר מדי גנרלים אמריקאיים והזכיר את הרווחים המודיעיניים של וושינגטון מהשיתוף פעולה עם ישראל. הוא אפילו הלך עד כדי להאשים את איראן בניסיונות חיסול נגד טראמפ.
האנליסטים סבורים כי הנאום כוון לשני קהלים עיקריים: הבסיס הימני בישראל שיהפוך את המראות הללו לחומר תעמולה, והקהל האמריקאי שנטען כי נתניהו מנסה לזכות בתמיכתו על ידי קידום דימוי ישראל כבת ברית אסטרטגית של וושינגטון.
נראה כי הנאום חשף את האסטרטגיה הברורה של נתניהו: להתמקד בממד הביטחוני והתקשורתי, ולוותר על כל ניסיון רציני לשכנע את הקהילה הבינלאומית ביעילות הגישה הפוליטית שלו. מה שמשקף שינוי במדיניות הישראלית לעבר תלות כמעט מוחלטת בתמיכה האמריקאית, בזמן שהבידוד הדיפלומטי של ישראל בזירה הבינלאומית מתחזק.
מראה זה מעורר שאלות לגבי עתיד המדיניות הישראלית בהעדר חזון פוליטי המסוגל להתמודד עם השינויים האזוריים והבינלאומיים, והמשך התלות בברית האמריקאית כאפשרות היחידה מול הגברת הלחצים הבינלאומיים.
הכתבת הישראלית ליזה רוזובסקי מעיתון הארץ, שדיווחה על האירוע מניו יורק, שמה לב כי הנאום התבסס על "טריקים תעמולתיים" מגוונים, החל מהצגת מפה המראה את ישראל מוקפת במה שתיאר כ"אויבים מובסים", ועד לשידור הנאום בעזה דרך רמקולים ושליחת הודעות בעברית לטלפונים של פלסטינים. אך מה שהثير את המחלוקות היה ה"ברקוד" המוצמד לשרוול חליפתו, שמוביל לתמונות של גופות ישראלים שנרצחו במתקפות 7 באוקטובר.
הנעדר הגדול בנאום היה כל חזון פוליטי חדש. במקום להציג יוזמות לשלום, חזר נתניהו על סירובו המוחלט להקמת מדינה פלסטינית, תוך התעלמות מהשינויים הבינלאומיים האחרונים שראו הכרה של עשרות מדינות במדינת פלסטין. הוא גם תקף את המנהיגים האירופיים שהכירו במדינה זו.
מעניין שנתניהו שלח מסר ברור לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, כאשר ציטט יותר מדי גנרלים אמריקאיים והזכיר את הרווחים המודיעיניים של וושינגטון מהשיתוף פעולה עם ישראל. הוא אפילו הלך עד כדי להאשים את איראן בניסיונות חיסול נגד טראמפ.
האנליסטים סבורים כי הנאום כוון לשני קהלים עיקריים: הבסיס הימני בישראל שיהפוך את המראות הללו לחומר תעמולה, והקהל האמריקאי שנטען כי נתניהו מנסה לזכות בתמיכתו על ידי קידום דימוי ישראל כבת ברית אסטרטגית של וושינגטון.
נראה כי הנאום חשף את האסטרטגיה הברורה של נתניהו: להתמקד בממד הביטחוני והתקשורתי, ולוותר על כל ניסיון רציני לשכנע את הקהילה הבינלאומית ביעילות הגישה הפוליטית שלו. מה שמשקף שינוי במדיניות הישראלית לעבר תלות כמעט מוחלטת בתמיכה האמריקאית, בזמן שהבידוד הדיפלומטי של ישראל בזירה הבינלאומית מתחזק.
מראה זה מעורר שאלות לגבי עתיד המדיניות הישראלית בהעדר חזון פוליטי המסוגל להתמודד עם השינויים האזוריים והבינלאומיים, והמשך התלות בברית האמריקאית כאפשרות היחידה מול הגברת הלחצים הבינלאומיים.
