טראמפ והיגסית' מכריזים על "מלחמה מבפנים" מול צבא ארצות הברית
September 30, 202552 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
במראה לא שגרתי, עמד נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מול קהל שכלל מאות גנרלים ואדמירלים בבסיס קואנטיקו בווירג'יניה, והזהיר כי ארצות הברית מתמודדת עם "מלחמה מבפנים" בשל פשעים והגירה, בנאום שגבר עליו האופי הפוליטי באופן בולט.
מה שמייחד את הנאום הזה הוא שבירת המסורת האמריקאית המושרשת לשמור על המוסד הצבאי רחוק מהסכסוכים הפוליטיים הפנימיים. טראמפ, בניגוד לקודמיו, לא היסס להשתמש בפלטפורמה הצבאית כדי לתקוף את יריביו הפוליטיים ולתאר את התקשורת כ"רעה", מה שמעורר שאלות לגבי חפיפת התפקידים בין המשימות הצבאיות לעמדות פוליטיות.
הדבר המטריד ביותר הוא ההכרזה על פריסת כוחות צבאיים בערים אמריקאיות כמו לוס אנג'לס וושינגטון ופורטלנד, תחת תירוץ של מאבק ב"מהומות אזרחיות ופשיעה". מגמה זו מייצגת שינוי מהותי בתפקיד צבא ארצות הברית מהגנה על המדינה מפני איומים חיצוניים להתערבות בעניינים פנימיים.
מנגד, הכריז שר ההגנה פיט היגסית' - ששינה את שם משרדו ל"משרד המלחמה" - על סדרת צעדים שמטרתם "לתקן את המסלול" של המוסד הצבאי. הביקורת שלו על מה שתיאר כאידיאולוגיה של "ערנות" (Woke) בתוך הצבא, והתעקשותו על סטנדרטים חדשים לכושר גופני ומראה, משקפים ראייה שונה למושג הכשירות הצבאית.
השינויים אינם מוגבלים לנאום, שכן תהליכי השחרור הרחבים שפגעו ב-20% מהגנרלים והאדמירלים, כולל קצינים בדרגת ארבעה כוכבים, מעוררים שאלות לגבי הקריטריונים של ההחלטות הללו ומטרותיהן. ההצדקה של היגסית' כי "כמעט בלתי אפשרי לשנות תרבות שלמה באמצעות אנשים עצמם" חושפת כוונה לעצב מחדש את זהות המוסד הצבאי מהשורש.
מגמה זו מציבה בעיות חוקתיות עמוקות, במיוחד בכל הנוגע לגבולות השימוש בכוחות המזוינים בעניינים פנימיים, הפרדת רשויות, ועצמאות המוסד הצבאי. התפקיד המסורתי של צבא ארצות הברית היה תמיד לשמור על הביטחון הלאומי מול איומים חיצוניים, ולא להתערב בסכסוכים פוליטיים פנימיים.
השינויים המתרחשים במוסד הצבאי האמריקאי תחת הנהגת טראמפ והיגסית' מייצגים נקודת מפנה בהיסטוריה של המדינה. הפיכת הצבא לכלי של "מלחמה פנימית" מאיימת על היסודות הדמוקרטיים שעליהם הוקמה אמריקה, ומעוררת חששות מהחמרת החיים האזרחיים ופוליטיזציה של המוסד הצבאי. המראה הנוכחי מזכיר לנו את האזהרות של האבות המייסדים מפני הסכנות שבמעורבות הצבא בעניינים פנימיים, שהיא לקח היסטורי שאין להתעלם ממנו.
מה שמייחד את הנאום הזה הוא שבירת המסורת האמריקאית המושרשת לשמור על המוסד הצבאי רחוק מהסכסוכים הפוליטיים הפנימיים. טראמפ, בניגוד לקודמיו, לא היסס להשתמש בפלטפורמה הצבאית כדי לתקוף את יריביו הפוליטיים ולתאר את התקשורת כ"רעה", מה שמעורר שאלות לגבי חפיפת התפקידים בין המשימות הצבאיות לעמדות פוליטיות.
הדבר המטריד ביותר הוא ההכרזה על פריסת כוחות צבאיים בערים אמריקאיות כמו לוס אנג'לס וושינגטון ופורטלנד, תחת תירוץ של מאבק ב"מהומות אזרחיות ופשיעה". מגמה זו מייצגת שינוי מהותי בתפקיד צבא ארצות הברית מהגנה על המדינה מפני איומים חיצוניים להתערבות בעניינים פנימיים.
מנגד, הכריז שר ההגנה פיט היגסית' - ששינה את שם משרדו ל"משרד המלחמה" - על סדרת צעדים שמטרתם "לתקן את המסלול" של המוסד הצבאי. הביקורת שלו על מה שתיאר כאידיאולוגיה של "ערנות" (Woke) בתוך הצבא, והתעקשותו על סטנדרטים חדשים לכושר גופני ומראה, משקפים ראייה שונה למושג הכשירות הצבאית.
השינויים אינם מוגבלים לנאום, שכן תהליכי השחרור הרחבים שפגעו ב-20% מהגנרלים והאדמירלים, כולל קצינים בדרגת ארבעה כוכבים, מעוררים שאלות לגבי הקריטריונים של ההחלטות הללו ומטרותיהן. ההצדקה של היגסית' כי "כמעט בלתי אפשרי לשנות תרבות שלמה באמצעות אנשים עצמם" חושפת כוונה לעצב מחדש את זהות המוסד הצבאי מהשורש.
מגמה זו מציבה בעיות חוקתיות עמוקות, במיוחד בכל הנוגע לגבולות השימוש בכוחות המזוינים בעניינים פנימיים, הפרדת רשויות, ועצמאות המוסד הצבאי. התפקיד המסורתי של צבא ארצות הברית היה תמיד לשמור על הביטחון הלאומי מול איומים חיצוניים, ולא להתערב בסכסוכים פוליטיים פנימיים.
השינויים המתרחשים במוסד הצבאי האמריקאי תחת הנהגת טראמפ והיגסית' מייצגים נקודת מפנה בהיסטוריה של המדינה. הפיכת הצבא לכלי של "מלחמה פנימית" מאיימת על היסודות הדמוקרטיים שעליהם הוקמה אמריקה, ומעוררת חששות מהחמרת החיים האזרחיים ופוליטיזציה של המוסד הצבאי. המראה הנוכחי מזכיר לנו את האזהרות של האבות המייסדים מפני הסכנות שבמעורבות הצבא בעניינים פנימיים, שהיא לקח היסטורי שאין להתעלם ממנו.
