ונצואלה בפני מבחן קשה לאחר מדורו .. שאלות על השלטון, הצבא והרחוב!

מה שקרה בקראקס לא היה אירוע רגיל ולא סוף טבעי למסלול פוליטי ארוך, המהירות שבה קרסה השלטון, והיעדר כל תצוגת התנגדות, מעידים כי המדינה נכנסה לרגע מכריע ללא הכנה מספקת .. ללא אזהרה מוקדמת, מצאה את עצמה ונצואלה בפני מציאות פוליטית חדשה, חסרת ראש ברור, ומעומסת בשאלות יותר מאשר תשובות.

מעבר שנראה מאורגן יותר ממה שמוצהר

הדיבור המסתובב במעגלים המערביים על שלטון מעבר אזרחי לא נראה כהולך הרגע, הרעיון מתבסס על שינוי מחושב, ששומר על מבנה המדינה ומונע עימות עם מרכזי הכוח, ובמיוחד עם המוסד הצבאי, הצעה זו אינה מסתירה רצון חיצוני לנהל את המצב בשקט, ולא לפוצץ אותו.

אופוזיציה מוכנה… או נמהרת?

נאום האופוזיציה מעיד על ביטחון גבוה והכנה מוקדמת. השיח על תוכניות זמן קצרות לניהול השלטון, ועל דמות שמחשיבה את עצמה כאופציה מוחלטת, משקף ניסיון למלא את החלל במהירות, אך המהירות הזו עשויה להיות חרב פיפיות אם לא תתלווה להסכמה רחבה יותר בתוך החברה.

הצבא בין ערבויות לסיכונים

לא ניתן להתעלם מתפקיד המוסד הצבאי בכל תרחיש עתידי, הוא אינו רק כלי ביטחוני, אלא צד מעורב בפוליטיקה ובכלכלה, קבלתו בשלב החדש דורשת הבטחות אמיתיות, ודחייתה עשויה לפתוח דלתות שלא ניתן לסגור בקלות. הדבר המסוכן ביותר שעשוי להיתקל בו המדינה הוא חלוקת הצבא ולא עמדתו המאוחדת.

רחוב מחולק וזיכרון מעומס

הוונצואלים עצמם אינם מסכימים על דעה אחת, חלק רואים במה שקרה גאולה, ואחרים רואים זאת כהפרת רצון המדינה, חלוקה זו מקשה על הלגיטימיות الشعبية להיות עניין פשוט יותר מאשר הכרה בינלאומית או הכרזה פוליטית, ומעמידה כל שלטון עתידי בפני מבחן האמון לפני מבחן השלטון.

הדרך הקשה יותר אינה הפלת השלטון אלא מה שאחריה

הניסיון אומר כי הפלת משטר אינה בהכרח אומרת בניית חלופה יציבה, ונצואלה היום בפני שתי אפשרויות ברורות: מעבר מותנה הנשלט על ידי איזונים מדויקים, או ריק שעשוי לחדש את המשברים בצורות קשות יותר, בשני המקרים, המחיר לא יהיה פשוט, והשאלה האמיתית היא מי ישלם אותו הפעם?