תוכנית טראמפ לשלום: קבלת פנים בינלאומית וחישובים אזוריים מורכבים
September 30, 20252894 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
בהתפתחות חדשה במסלול המשבר בעזה, הכריז הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ על תוכנית מקיפה לסיום המלחמה, אשר זכתה לקבלת פנים רחבה ממנהיגי העולם, בעוד שהאתגרים הקיימים בשטח מהווים מבחן אמיתי ליכולת ליישמה.
התוכנית שנחשפה לאחר מפגש טראמפ עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מתבססת על מספר עקרונות בסיסיים: שחרור האסירים הישראלים, פירוק הנשק של חמאס, והקמת ועדה פלסטינית טכנוקרטית לניהול עזה תחת פיקוח "המועצה הבינלאומית לשלום" בראשות טראמפ עצמו.
הקבלת הפנים הבינלאומית לתוכנית הגיעה לשקף את רצון הקהילה הבינלאומית לסיים את המלחמה שהותירה מצבים אנושיים טראגיים. האיחוד האירופי תיאר אותה כ"הזדמנות לשלום מתמשך", בעוד שטורקיה שיבחה את מאמצי טראמפ להפסיק את שפיכת הדם. גם רוסיה הביעה את תקוותה לשלום באזור.
אך הקריאה המעמיקה של סעיפי התוכנית מראה על מורכבויות גדולות. שאלת פירוק הנשק של חמאס מהווה נקודת מחלוקת מהותית, כמו כן, מנגנון הפיקוח הבינלאומי הישיר על עזה מעורר שאלות לגבי מידת כיבוד הרצון הפלסטיני. האיום של טראמפ לתמוך בישראל במקרה שחמאס יסרב לתוכנית מוסיף ממד חדש למשוואה.
הפרדוקס הוא כי רבות מהמדינות האירופיות, למרות קבלת הפנים לתוכנית, הדגישו באותו הזמן את הצורך בפתרון שתי המדינות כדרך היחידה לשלום, בעוד שתוכנית טראמפ חסרה כל אזכור ברור לפתרון זה. סתירה זו עשויה להעיד על תהום בין הראייה האמריקאית לתפיסה הבינלאומית לפתרון הסופי.
המכשול האמיתי טמון כיצד ליישב בין הדרישות הביטחוניות של ישראל לבין הזכויות הפלסטיניות הלגיטימיות. בעוד שהתוכנית מתמקדת בצד הביטחוני, נראה כי הצד הפוליטי עדיין חסר במידה רבה.
הרגע הנוכחי מהווה צומת דרכים מכריע. קבלת התוכנית עשויה לפתוח את הדלת לסיום הסבל האנושי, אך דחייתה עשויה להוביל להמשך המלחמה ולהגברת האלימות. ההצלחה תתבסס על יכולת הצדדים השונים להציע ויתורים, ולמצוא נוסחה פשרה המשלבת בין ביטחון לכבוד.
התוכנית האמריקאית נותרה ניסיון לצאת מהמצב הנוכחי, אך השגת שלום אמיתי דורשת ראייה רחבה יותר המתמודדת עם שורשי הסכסוך, ולא רק עם תסמיניו. העם הפלסטיני שסבל במשך עשורים ראוי ליותר מאשר הפסקת אש, אלא לפתרון הוגן המבטיח את כבודו וזכויותיו הלאומיות.
התוכנית שנחשפה לאחר מפגש טראמפ עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מתבססת על מספר עקרונות בסיסיים: שחרור האסירים הישראלים, פירוק הנשק של חמאס, והקמת ועדה פלסטינית טכנוקרטית לניהול עזה תחת פיקוח "המועצה הבינלאומית לשלום" בראשות טראמפ עצמו.
הקבלת הפנים הבינלאומית לתוכנית הגיעה לשקף את רצון הקהילה הבינלאומית לסיים את המלחמה שהותירה מצבים אנושיים טראגיים. האיחוד האירופי תיאר אותה כ"הזדמנות לשלום מתמשך", בעוד שטורקיה שיבחה את מאמצי טראמפ להפסיק את שפיכת הדם. גם רוסיה הביעה את תקוותה לשלום באזור.
אך הקריאה המעמיקה של סעיפי התוכנית מראה על מורכבויות גדולות. שאלת פירוק הנשק של חמאס מהווה נקודת מחלוקת מהותית, כמו כן, מנגנון הפיקוח הבינלאומי הישיר על עזה מעורר שאלות לגבי מידת כיבוד הרצון הפלסטיני. האיום של טראמפ לתמוך בישראל במקרה שחמאס יסרב לתוכנית מוסיף ממד חדש למשוואה.
הפרדוקס הוא כי רבות מהמדינות האירופיות, למרות קבלת הפנים לתוכנית, הדגישו באותו הזמן את הצורך בפתרון שתי המדינות כדרך היחידה לשלום, בעוד שתוכנית טראמפ חסרה כל אזכור ברור לפתרון זה. סתירה זו עשויה להעיד על תהום בין הראייה האמריקאית לתפיסה הבינלאומית לפתרון הסופי.
המכשול האמיתי טמון כיצד ליישב בין הדרישות הביטחוניות של ישראל לבין הזכויות הפלסטיניות הלגיטימיות. בעוד שהתוכנית מתמקדת בצד הביטחוני, נראה כי הצד הפוליטי עדיין חסר במידה רבה.
הרגע הנוכחי מהווה צומת דרכים מכריע. קבלת התוכנית עשויה לפתוח את הדלת לסיום הסבל האנושי, אך דחייתה עשויה להוביל להמשך המלחמה ולהגברת האלימות. ההצלחה תתבסס על יכולת הצדדים השונים להציע ויתורים, ולמצוא נוסחה פשרה המשלבת בין ביטחון לכבוד.
התוכנית האמריקאית נותרה ניסיון לצאת מהמצב הנוכחי, אך השגת שלום אמיתי דורשת ראייה רחבה יותר המתמודדת עם שורשי הסכסוך, ולא רק עם תסמיניו. העם הפלסטיני שסבל במשך עשורים ראוי ליותר מאשר הפסקת אש, אלא לפתרון הוגן המבטיח את כבודו וזכויותיו הלאומיות.
