מדיניות ההגירה מעמידה את הכוחות הכלכליים במבחן התחרות
September 24, 20251239 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
בזירה האמריקאית, הכריז הנשיא טראמפ על העלאת דמי הוויזות לעובדים מיומנים מסוג H-1B ל-100 אלף דולר, במהלך שתואר כ"מזעזע" בקרב אנשי הטכנולוגיה בעמק הסיליקון. ההחלטה הזו יצרה בלבול רחב בקרב העובדים הזרים, וחברות הטכנולוגיה מיהרו להסתגל לשינויים החדשים.
מנגד, בריטניה מיהרה לנצל את ההזדמנות הזו, כאשר שרת האוצר רייצ'ל ריבס הודיעה על תוכנית להתמודד עם המדיניות האמריקאית על ידי הקלה על הליך ההגירה למוחות הגלובליים. דבריה נאמרו במהלך פתיחת המשרד העולמי החדש של חברת "ריבולט" בלונדון, כשהיא מדגישה כי בריטניה שואפת להפוך את לונדון למרכז אטרקטיבי לכישרונות עולמיים.
קנדה, לעומת זאת, נראית מוכנה לתפוס את ההזדמנות, כאשר ראש הממשלה מארק קרני ציין את כוונת מדינתו לנצל את השינוי במדיניות האמריקאית. הניסיון ההיסטורי מצביע על כך שקנדה נהנתה בעבר מהחמרת מדיניות ההגירה האמריקאית, כאשר חוותה עלייה משמעותית בזרם הכישרונות בתקופות קודמות.
אך האתגרים אינם חסרי מורכבות, שכן קנדה מתמודדת עם דיון פנימי סביב מדיניות ההגירה, כמו גם שהשכר בה נמוך מזה האמריקאי. בבריטניה, הפתיחות לכישרונות הגלובליים מתרחשת במקביל לאתגרים שלאחר היציאה מהאיחוד האירופי.
שינויים אלו מעוררים שאלות עמוקות לגבי עתיד כלכלת הידע הגלובלית. מצד אחד, המדיניות האמריקאית מאיימת לערער אחד מהיסודות החשובים של עליונותה הטכנולוגית, ומצד שני, כוחות כלכליים אחרים שואפים למלא את החלל הפוטנציאלי.
המרוץ על המוחות חורג מהשאלה הכלכלית וכולל סוגיות של זהות לאומית והשפעה גיאופוליטית. היכולת למשוך כישרונות עולמיים הפכה לאינדיקטור של העוצמה הרכה של המדינות, ומדד לגמישות הכלכלות שלהן בעידן של תנודות גלובליות.
נשאלת השאלה: האם המדינות המתמודדות יצליחו להפוך את ההזדמנות הזמנית הזו לרווחים אסטרטגיים קבועים? התשובה תיקבע על ידי יכולת המדינות הללו לבנות מערכות משולבות שמחברות בין אטרקטיביות הסביבה הכלכלית, גמישות המערכות המשפטיות ויציבות האקלים החברתי.
מנגד, בריטניה מיהרה לנצל את ההזדמנות הזו, כאשר שרת האוצר רייצ'ל ריבס הודיעה על תוכנית להתמודד עם המדיניות האמריקאית על ידי הקלה על הליך ההגירה למוחות הגלובליים. דבריה נאמרו במהלך פתיחת המשרד העולמי החדש של חברת "ריבולט" בלונדון, כשהיא מדגישה כי בריטניה שואפת להפוך את לונדון למרכז אטרקטיבי לכישרונות עולמיים.
קנדה, לעומת זאת, נראית מוכנה לתפוס את ההזדמנות, כאשר ראש הממשלה מארק קרני ציין את כוונת מדינתו לנצל את השינוי במדיניות האמריקאית. הניסיון ההיסטורי מצביע על כך שקנדה נהנתה בעבר מהחמרת מדיניות ההגירה האמריקאית, כאשר חוותה עלייה משמעותית בזרם הכישרונות בתקופות קודמות.
אך האתגרים אינם חסרי מורכבות, שכן קנדה מתמודדת עם דיון פנימי סביב מדיניות ההגירה, כמו גם שהשכר בה נמוך מזה האמריקאי. בבריטניה, הפתיחות לכישרונות הגלובליים מתרחשת במקביל לאתגרים שלאחר היציאה מהאיחוד האירופי.
שינויים אלו מעוררים שאלות עמוקות לגבי עתיד כלכלת הידע הגלובלית. מצד אחד, המדיניות האמריקאית מאיימת לערער אחד מהיסודות החשובים של עליונותה הטכנולוגית, ומצד שני, כוחות כלכליים אחרים שואפים למלא את החלל הפוטנציאלי.
המרוץ על המוחות חורג מהשאלה הכלכלית וכולל סוגיות של זהות לאומית והשפעה גיאופוליטית. היכולת למשוך כישרונות עולמיים הפכה לאינדיקטור של העוצמה הרכה של המדינות, ומדד לגמישות הכלכלות שלהן בעידן של תנודות גלובליות.
נשאלת השאלה: האם המדינות המתמודדות יצליחו להפוך את ההזדמנות הזמנית הזו לרווחים אסטרטגיים קבועים? התשובה תיקבע על ידי יכולת המדינות הללו לבנות מערכות משולבות שמחברות בין אטרקטיביות הסביבה הכלכלית, גמישות המערכות המשפטיות ויציבות האקלים החברתי.
