משא ומתן בעזה: בין אופטימיות וושינגטון למורכבות המציאות
גודל גופן:
16
הדיפלומטיה האזורית חווה בימים אלה תנועה אינטנסיבית, כאשר התחזיות לגבי "אירוע יוצא דופן" שתיאר הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ככזה שעשוי להשיג "הצלחות גדולות" במזרח התיכון הולכות ומתרקמות. הצהרות אלו מגיעות בזמן רגיש מאוד, לפני הפגישה הצפויה בין טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בבית הלבן.
המצב הנוכחי דומה לפאזל מורכב, המאגד בין האופטימיות האמריקאית, הזהירות הישראלית וההמתנה הפלסטינית. מצד אחד, הבית הלבן מביע אופטימיות זהירה, כפי שהופיע בהצהרות סגן הנשיא ג'י די ונס שהצביע על "שיחות מורכבות" המתקיימות בשיתוף פעולה עם צדדים רבים, במטרה להכניס סיוע הומניטרי לעזה. מצד שני, ישנן דיווחים תקשורתיים על חילוקי דעות בין וושינגטון לתל אביב לגבי פרטי התוכנית המוצעת.
הבולט בסבב הדיפלומטי החדש הזה הוא האופי הבינלאומי הרחב של המשא ומתן, שבו משתתפות לפי ההצהרות הרשמית - מדינות ערביות, ישראל והממשל האמריקאי. דבר זה עשוי לשקף מאמץ אמריקאי ליצור כיסוי אזורי לכל הסכם פוטנציאלי.
מתבלטת התוכנית של טראמפ שחשפה כמה אמצעי תקשורת, המתחילה בהפסקת אש מיידית ושחרור העצורים, וממשיכה בהסדרים ביטחוניים מורכבים הכוללים את פירוק הנשק של חמאס. תוכנית זו, על אף השאיפות שלה, נתקלת באתגרים משמעותיים, במיוחד לאור ההצהרה של תנועת חמאס שהיא לא קיבלה הצעות חדשות מהמתווכים.
הדילמה האמיתית טמונה בשילוב בין השאיפות של הצדדים השונים. בעוד שהממשל האמריקאי שואף להשיג הישג דיפלומטי לפני הבחירות, ישראל מתמודדת עם ממשלה מהוססת שחוששת מהעלות הפוליטית של כל ויתור. ובצד השני, העם הפלסטיני ממשיך לחכות לפתרון שיבטיח את כבודו ויממש את שאיפותיו הלאומיות.
האם סבב הדיפלומטי הזה יצליח לשבור את המעגל הסגור של האלימות? או שהוא יהיה רק פרק נוסף בסכסוך הארוך? התשובה עשויה להגיע מהיכולת להשיג איזון בין השאיפות הפוליטיות לבין המציאות המורכבת בשטח.
המצב הנוכחי דומה לפאזל מורכב, המאגד בין האופטימיות האמריקאית, הזהירות הישראלית וההמתנה הפלסטינית. מצד אחד, הבית הלבן מביע אופטימיות זהירה, כפי שהופיע בהצהרות סגן הנשיא ג'י די ונס שהצביע על "שיחות מורכבות" המתקיימות בשיתוף פעולה עם צדדים רבים, במטרה להכניס סיוע הומניטרי לעזה. מצד שני, ישנן דיווחים תקשורתיים על חילוקי דעות בין וושינגטון לתל אביב לגבי פרטי התוכנית המוצעת.
הבולט בסבב הדיפלומטי החדש הזה הוא האופי הבינלאומי הרחב של המשא ומתן, שבו משתתפות לפי ההצהרות הרשמית - מדינות ערביות, ישראל והממשל האמריקאי. דבר זה עשוי לשקף מאמץ אמריקאי ליצור כיסוי אזורי לכל הסכם פוטנציאלי.
מתבלטת התוכנית של טראמפ שחשפה כמה אמצעי תקשורת, המתחילה בהפסקת אש מיידית ושחרור העצורים, וממשיכה בהסדרים ביטחוניים מורכבים הכוללים את פירוק הנשק של חמאס. תוכנית זו, על אף השאיפות שלה, נתקלת באתגרים משמעותיים, במיוחד לאור ההצהרה של תנועת חמאס שהיא לא קיבלה הצעות חדשות מהמתווכים.
הדילמה האמיתית טמונה בשילוב בין השאיפות של הצדדים השונים. בעוד שהממשל האמריקאי שואף להשיג הישג דיפלומטי לפני הבחירות, ישראל מתמודדת עם ממשלה מהוססת שחוששת מהעלות הפוליטית של כל ויתור. ובצד השני, העם הפלסטיני ממשיך לחכות לפתרון שיבטיח את כבודו ויממש את שאיפותיו הלאומיות.
האם סבב הדיפלומטי הזה יצליח לשבור את המעגל הסגור של האלימות? או שהוא יהיה רק פרק נוסף בסכסוך הארוך? התשובה עשויה להגיע מהיכולת להשיג איזון בין השאיפות הפוליטיות לבין המציאות המורכבת בשטח.
