הפסגה הערבית-אסלאמית: מבחן מכריע לאחדות העמדה כלפי ההסלמה הישראלית
גודל גופן:
16
דוחא מתכנסת ביום שני בפסגה ערבית-אסלאמית דחופה המייצגת נקודת מפנה במסלול המשבר הפלסטיני, זאת לאחר ימים מההתקפה הישראלית הנועזת על הבירה הקטארית. פסגה זו לא נותרה רק מפגש דיפלומטי מסורתי, אלא הפכה לאינדיקטור מכריע על יכולת העולמות הערבי והאסלאמי להתגבר על חילוקי דעות ולהתמודד עם אתגרים משותפים.
ההתקפה הישראלית על דוחא לא כוונה רק נגד מנהיגי חמאס, אלא חצתה עיקרון דיפלומטי מוצק שהוא חסינות האדמה הנייטרלית. ההסלמה הזו מהווה תקדים מסוכן המגדיר מחדש את כללי העימות בסכסוך הערבי-ישראלי, כאשר הזירות הדיפלומטיות כבר אינן מוגנות מפעולה צבאית.
התגובה האמריקאית הנדירה, דרך הביקורת הישירה של טראמפ על נתניהו, חושפת אי נוחות ברורה מההסלמה הישראלית הבלתי מחושבת. אך אי הנוחות הזו עדיין לא תורגמה למדיניות ממשית, מה שמעמיד את העולם הערבי והאסלאמי מול אחריות לפתח אסטרטגיית הרתעה אפקטיבית.
האתגר הגדול של הפסגה טמון בהפיכת השיח הסולידרי לפעולות מעשיות. העולם הערבי והאסלאמי מחזיקים בכלים כלכליים ופוליטיים שיכולים לשנות את חישובי ישראל.
ההנהגה הקטארית, ששיחקה תפקיד של מתווך מרכזי במשבר, מוצאת את עצמה עכשיו במצב של נפגעת ישירה. שינוי זה עשוי להוות הזדמנות להגדיר מחדש את תפקיד דוחא ממתווך נייטרלי לצד פעיל במאזני הכוחות האזוריים.
הנוף האזורי עובר שינויים גיאופוליטיים עמוקים, כאשר ההתערבויות החיצוניות מתמעטות והבריתות האזוריות החדשות בולטות. בהקשר זה, הפסגה יכולה להוות נקודת מפנה לכיוון מערכת ביטחונית ערבית-אסלאמית יותר עצמאית.
האפשרויות העומדות בפני הפסגה נעות בין הטלת סנקציות קולקטיביות על ישראל, לבין שאיפה להגנה בינלאומית על המרכזים הדיפלומטיים, והגשת תלונות משפטיות בינלאומיות. אך הצלחה של כל אחת מהאפשרויות הללו תלויה באחדות העמדה וביכולת המדינות להתגבר על חלוקותיהן.
הפסגה מהווה מבחן גורלי לאמינות העולם הערבי והאסלאמי. כישלון בהגעה להחלטות ממשיות עשוי להוות מכה לעניין הפלסטיני גדולה יותר מההתקפה הצבאית עצמה, בעוד שהצלחה באיחוד העמדה יכולה לשנות את כללי המשחק האזוריים לטובת הפלסטינים.
ההתקפה הישראלית על דוחא לא כוונה רק נגד מנהיגי חמאס, אלא חצתה עיקרון דיפלומטי מוצק שהוא חסינות האדמה הנייטרלית. ההסלמה הזו מהווה תקדים מסוכן המגדיר מחדש את כללי העימות בסכסוך הערבי-ישראלי, כאשר הזירות הדיפלומטיות כבר אינן מוגנות מפעולה צבאית.
התגובה האמריקאית הנדירה, דרך הביקורת הישירה של טראמפ על נתניהו, חושפת אי נוחות ברורה מההסלמה הישראלית הבלתי מחושבת. אך אי הנוחות הזו עדיין לא תורגמה למדיניות ממשית, מה שמעמיד את העולם הערבי והאסלאמי מול אחריות לפתח אסטרטגיית הרתעה אפקטיבית.
האתגר הגדול של הפסגה טמון בהפיכת השיח הסולידרי לפעולות מעשיות. העולם הערבי והאסלאמי מחזיקים בכלים כלכליים ופוליטיים שיכולים לשנות את חישובי ישראל.
ההנהגה הקטארית, ששיחקה תפקיד של מתווך מרכזי במשבר, מוצאת את עצמה עכשיו במצב של נפגעת ישירה. שינוי זה עשוי להוות הזדמנות להגדיר מחדש את תפקיד דוחא ממתווך נייטרלי לצד פעיל במאזני הכוחות האזוריים.
הנוף האזורי עובר שינויים גיאופוליטיים עמוקים, כאשר ההתערבויות החיצוניות מתמעטות והבריתות האזוריות החדשות בולטות. בהקשר זה, הפסגה יכולה להוות נקודת מפנה לכיוון מערכת ביטחונית ערבית-אסלאמית יותר עצמאית.
האפשרויות העומדות בפני הפסגה נעות בין הטלת סנקציות קולקטיביות על ישראל, לבין שאיפה להגנה בינלאומית על המרכזים הדיפלומטיים, והגשת תלונות משפטיות בינלאומיות. אך הצלחה של כל אחת מהאפשרויות הללו תלויה באחדות העמדה וביכולת המדינות להתגבר על חלוקותיהן.
הפסגה מהווה מבחן גורלי לאמינות העולם הערבי והאסלאמי. כישלון בהגעה להחלטות ממשיות עשוי להוות מכה לעניין הפלסטיני גדולה יותר מההתקפה הצבאית עצמה, בעוד שהצלחה באיחוד העמדה יכולה לשנות את כללי המשחק האזוריים לטובת הפלסטינים.
