סוריה ושיקום: בין הבטחות הקהילה הבינלאומית למציאות האתגרים הפנימיים

היעדר כנס בינלאומי לשיקום סוריה נשאר התעלומה הגדולה, במיוחד לאחר הסרת הסנקציות האמריקאיות. המציאות מצביעה על כך שהקהילה הבינלאומית עדיין מחכה להשלים את הדרישות הפוליטיות והביטחוניות לפני התחייבות למימון תהליך השיקום. סוריה עדיין סובלת מהפלגות פנימיות.
המכשולים הפנימיים מהווים מכשול מרכזי בפני כל מאמץ שיקום אמיתי. והיעדר מועצה מחוקקת המסוגלת לאשר את תוכניות השיקום מגביר את המורכבות, מה שגורם למדינות התורמות להסס להתחייב לספק תמיכה.
התמיכה הבינלאומית עדיין מותנית בהגשמת דרישות פוליטיות ברורות. המדינות המערביות מציבות תנאים כמו השתתפות כל העדות במערכת השלטון, צעדים ביטחוניים נגד טרור, התמודדות עם הברחת סמים, וצמצום ההשפעה האיראנית. תנאים אלה הופכים את תהליך השיקום לשבוי בחשבונות פוליטיים בינלאומיים מורכבים.
מול מציאות זו, נראה שהממשלה הסורית בחרה במסלול שונה. במקום לחכות לעזרה בינלאומית, דמשק פונה להסתמך על השקעות ומשאבים עצמאיים. הקמת "קרן הפיתוח הסורית" מהווה צעד בכיוון זה, כאשר התרומות הראשוניות שלה עברו את 60 מיליון דולר תוך שעות מהשקתה.
השר מוחמד נדאל אלשיער רואה את מודל "הסכום הגדול" כמו פרויקט מרשל כלא מתאים לסוריה, ומדגיש את החשיבות להתחיל מ"התא הכלכלי הראשון" שהוא האזרח הפרטי המייצר. חזון זה מתמקד בהעצמת הפרטים והפרויקטים הקטנים והבינוניים, לפני המעבר לפרויקטים הגדולים.
אך המומחים מזהירים כי ההסתמכות רק על מימון עצמי אינה מספקת. קרן הפיתוח הלאומית זקוקה לרמות גבוהות של שקיפות וממשלת טובה כדי לזכות באמון התורמים והמשקיעים. כמו כן, הצלחתה תלויה ביכולתה למשוך השקעות ערביות ובינלאומיות גדולות יותר.
האתגר הגדול ביותר הוא כיצד לשלב בין פתרונות עצמאיים לתמיכה בינלאומית. סוריה זקוקה לתוכנית כוללת המנצלת את המשאבים המקומיים תוך כדי עבודה בו זמנית על השלמת הדרישות הבינלאומיות לקבלת תמיכה חיצונית.
שיקום סוריה אינו רק תהליך בניית תשתיות, אלא הוא פרויקט לאומי כולל המגדיר מחדש את זהות המדינה הסורית החדשה. ההצלחה בפרויקט זה דורשת יותר מכסף, אלא רצון פוליטי אמיתי, מוסדות יעילים, אמון בינלאומי, ומעל לכל, השתתפות כל הסורים בבניית עתיד ארצם.