הפליטים הסורים בלבנון: בין מציאות השיבה לאתגרים של העתיד

קי לי קלמנטס, סגנית הנציב העליון לענייני פליטים, מסבירה כי רוב השבים פנו למחוזות חמה וחומס במרכז סוריה, וחלב בצפונה. אך היא מזהירה כי הנציבות "לא מעודדת חזרה", שההחלטה נשארת בחירה אישית לכל משפחה, ומציינת כי הנציבות לא יכולה לקבוע אם סוריה היא מדינה בטוחה לחלוטין.
השיבה ההמונית הזו נתקלת באתגרים חמורים בשטח. לפי האומות המאוחדות, כ-80% מהדיור בסוריה נפגעו בצורה כזו או אחרת, וכל משפחה סורית אחת מתוך שלוש זקוקה לתמיכה דיור. הנציבות מכינה תוכנית לתמוך בשבים שכוללת שיפוץ דיור קטן ותמיכה כספית, אך שיקום רחב היקף חורג מיכולות הארגון.
מנגד, הרשויות הלבנוניות מציעות תוכנית שמעודדת חזרה, הכוללת 100 דולר סיוע לכל פליט שמעוניין לעזוב, ופוטרת אותו מקנסות על שהייה לא חוקית, בתנאי שיבטיח לא לחזור. צעד זה מגיע בזמן שסכומי הסיוע הבינלאומיים לפליטים בלבנון מתמעטים, בעוד שההקצבות לסוריה הולכות וגדלות, אם כי עדיין אינן מספיקות, שכן תוכנית 2025 ממומנת רק בין חמישית לרבע.
למרות חזרתם של יותר משני מיליון פליטים ומפונים פנימיים לאזוריהם מאז נפילת המשטר, עדיין 13.5 מיליון סורים חיים כפליטים מחוץ למדינה או מפונים פנימיים. הממשלה החדשה בראשות הנשיא אחמד אל-שרע נתקלת באתגרים עצומים במדינה עייפה ומופגזת, שרוב אזרחיה חיים מתחת לקו העוני.
הדרך להתאוששות עדיין ארוכה. השיבה היא רק ההתחלה, כי קליטת המספר הגדול הזה של השבים דורשת תוכנית שיקום עצומה, מימון בינלאומי משמעותי, ורפורמה מוסדית כוללת. ההצלחה במשימה זו תתבסס על יכולת הממשלה החדשה להפוך את מצב האופטימיות הנוכחי למציאות מוחשית, ולשחזר את האמון הבינלאומי הנדרש לשיקום.