הצהרת ניו יורק: צעד בינלאומי לקראת פתרון שתי המדינות לאור המורכבויות של המציאות
September 14, 2025237 צפיותזמן קריאה: 3 דקות
גודל גופן:
16
האספה הכללית של האומות המאוחדות אישרה ביום שישי האחרון את "הצהרת ניו יורק" ברוב מוחץ של 142 קולות, בצעד שתואר כניסיון להחיות את מסלול פתרון שתי המדינות בין הפלסטינים לישראלים. ההצהרה הגיעה ביוזמה צרפתית-סעודית, כהכתרה לכנס ברמה גבוהה שנערך בסוף חודש יולי האחרון, וזאת בהקשר בינלאומי מסובך שחי בו המזרח התיכון, במיוחד עם המשך המלחמה בעזה והתנועה הדיפלומטית המלווה אותה.
ההצהרה נחשבת כמפת דרכים שאינה מחייבת שמטרתה להשיג "צעדים מוחשיים ומוגדרים בזמן וללא חזרה" לקראת הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצידה של ישראל. ההצהרה זכתה לתמיכה רחבה, אך נתקלת בהתנגדות מעשר מדינות, ביניהן ארצות הברית וישראל, בעוד 12 מדינות נמנעו מהצבעה, וכ-20 מדינות נעדרו מהישיבה.
ההצהרה קוראת להפסקת אש מיידית בעזה, לשחרור כל האסירים, לפירוק הנשק של חמאס ולהוציא אותה מהשלטון בעזה, כמו כן היא מדגישה את הצורך בהכרה עולמית במדינת פלסטין כמרכיב מרכזי להשגת שלום. בנוסף, ההצהרה מתארת הקמת רשות פלסטינית שתשלוט בכל השטחים הפלסטיניים, עם הקמת ועדה מנהלית זמנית מיד לאחר הפסקת האש, ותמיכה במשלחת בינלאומית זמנית להשגת יציבות תחת חסות האומות המאוחדות.
מבחינה סמלים, ההצבעה מייצגת אישור לתמיכה הבינלאומית ההולכת ומתרקמת ברעיון פתרון שתי המדינות, במיוחד לאור ההסלמה הצבאית האחרונה בעזה. השגריר הפלסטיני באומות המאוחדות ראה את התמיכה המוחצת משקפת "את הרצון של כמעט כולם לפתוח את הדלת בפני אפשרות השלום". עם זאת, התגובות מהצדדים המעורבים היו מגוונות.
בעוד שהדיפלומטיה הפלסטינית בירכה על ההחלטה, ישראל תקפה אותה בחריפות. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אמר שעות לפני ההצבעה: "לא תהיה מדינה פלסטינית", והשגריר הישראלי באומות המאוחדות תיאר את ההצהרה כ"מחזה" ו"מתנה לחמאס". מצידה, ארצות הברית התנגדו להחלטה ותיארה אותה כ"תרמית פרסומית" ו"לא מתאימה" ו"מאיימת על המאמצים הדיפלומטיים הרציניים".
עמדה זו של ארצות הברית מגיעה בהקשר היסטורי של תמיכה קבועה באופן מסורתי בפתרון שתי המדינות, אך עם דחייה של ההכרה החד צדדית במדינת פלסטין. עם זאת, הממשל האמריקאי הנוכחי, כמו גם הצהרות פוטנציאליות במקרה של חזרת ממשלת טראמפ, מראות שונות בעמדות, הנעות בין תמיכה מותנית בעסקת המאה להתנגדות למדינה הפלסטינית לאחר אירועי אוקטובר 2023.
בעוד שההצהרה נשארת לא מחייבת, היא שולחת מסר פוליטי חזק לגבי הבידוד ההולך ומתרקם של ארצות הברית וישראל בעמדה לגבי פתרון שתי המדינות. כמו כן, היא פותחת את הדלת לפעולות דיפלומטיות עתידיות, כמו ההכרה של מספר מדינות במדינת פלסטין במהלך עבודת האספה הכללית הנוכחית.
אך השאלה העמוקה יותר נשארת: האם ההצהרה הזו יכולה להשיג פריצה במסלול שהוקפא במשך עשורים? התשובה תלויה ביכולת של הקהילה הבינלאומית להפוך את הרצון הפוליטי הזה ללחץ אפקטיבי על הקרקע, ובאותו הזמן, לעבור על המורכבויות הפנימיות של הישראלים והפלסטינים, והמציאות הגיאופוליטית המורכבת באזור. ללא מנגנון ביצוע ברור ורצון אמיתי מהצדדים המעורבים, ההצהרה עשויה להישאר רק עוד הצהרה ברשומות האומות המאוחדות.
ההצהרה נחשבת כמפת דרכים שאינה מחייבת שמטרתה להשיג "צעדים מוחשיים ומוגדרים בזמן וללא חזרה" לקראת הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצידה של ישראל. ההצהרה זכתה לתמיכה רחבה, אך נתקלת בהתנגדות מעשר מדינות, ביניהן ארצות הברית וישראל, בעוד 12 מדינות נמנעו מהצבעה, וכ-20 מדינות נעדרו מהישיבה.
ההצהרה קוראת להפסקת אש מיידית בעזה, לשחרור כל האסירים, לפירוק הנשק של חמאס ולהוציא אותה מהשלטון בעזה, כמו כן היא מדגישה את הצורך בהכרה עולמית במדינת פלסטין כמרכיב מרכזי להשגת שלום. בנוסף, ההצהרה מתארת הקמת רשות פלסטינית שתשלוט בכל השטחים הפלסטיניים, עם הקמת ועדה מנהלית זמנית מיד לאחר הפסקת האש, ותמיכה במשלחת בינלאומית זמנית להשגת יציבות תחת חסות האומות המאוחדות.
מבחינה סמלים, ההצבעה מייצגת אישור לתמיכה הבינלאומית ההולכת ומתרקמת ברעיון פתרון שתי המדינות, במיוחד לאור ההסלמה הצבאית האחרונה בעזה. השגריר הפלסטיני באומות המאוחדות ראה את התמיכה המוחצת משקפת "את הרצון של כמעט כולם לפתוח את הדלת בפני אפשרות השלום". עם זאת, התגובות מהצדדים המעורבים היו מגוונות.
בעוד שהדיפלומטיה הפלסטינית בירכה על ההחלטה, ישראל תקפה אותה בחריפות. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אמר שעות לפני ההצבעה: "לא תהיה מדינה פלסטינית", והשגריר הישראלי באומות המאוחדות תיאר את ההצהרה כ"מחזה" ו"מתנה לחמאס". מצידה, ארצות הברית התנגדו להחלטה ותיארה אותה כ"תרמית פרסומית" ו"לא מתאימה" ו"מאיימת על המאמצים הדיפלומטיים הרציניים".
עמדה זו של ארצות הברית מגיעה בהקשר היסטורי של תמיכה קבועה באופן מסורתי בפתרון שתי המדינות, אך עם דחייה של ההכרה החד צדדית במדינת פלסטין. עם זאת, הממשל האמריקאי הנוכחי, כמו גם הצהרות פוטנציאליות במקרה של חזרת ממשלת טראמפ, מראות שונות בעמדות, הנעות בין תמיכה מותנית בעסקת המאה להתנגדות למדינה הפלסטינית לאחר אירועי אוקטובר 2023.
בעוד שההצהרה נשארת לא מחייבת, היא שולחת מסר פוליטי חזק לגבי הבידוד ההולך ומתרקם של ארצות הברית וישראל בעמדה לגבי פתרון שתי המדינות. כמו כן, היא פותחת את הדלת לפעולות דיפלומטיות עתידיות, כמו ההכרה של מספר מדינות במדינת פלסטין במהלך עבודת האספה הכללית הנוכחית.
אך השאלה העמוקה יותר נשארת: האם ההצהרה הזו יכולה להשיג פריצה במסלול שהוקפא במשך עשורים? התשובה תלויה ביכולת של הקהילה הבינלאומית להפוך את הרצון הפוליטי הזה ללחץ אפקטיבי על הקרקע, ובאותו הזמן, לעבור על המורכבויות הפנימיות של הישראלים והפלסטינים, והמציאות הגיאופוליטית המורכבת באזור. ללא מנגנון ביצוע ברור ורצון אמיתי מהצדדים המעורבים, ההצהרה עשויה להישאר רק עוד הצהרה ברשומות האומות המאוחדות.
