האם פסגת דוחה פותחת את הדלת לעימות? קטר במטרה של ישראל והערבים מנופפים בתגובה

במראה פוליטי חסר תקדים, נפגשו המדינות הערביות והאסלאמיות בבירה הקטרית דוחה, בפסגה חירומית שנושאת כותרת אחת: תגובה על התוקפנות הישראלית שהייתה מכוונת למתווך ולא לצד המתמודד.

ההתקפה על דוחה לא הייתה רק הפרת ביטחון, אלא מסר פוליטי ברור שישראל כבר לא מכירה בשום קו אדום, לא דיפלומטי ולא ריבוני.

הפסגה, שהגיעה לאחר ימים מהתקפת בכירים מחמאס בתוך השטחים הקטריים, הפכה לפלטפורמה אזורית להגדרת מחדש את מקומה של קטר במשוואת הסכסוך.

דוחה כבר לא רק מתווך, אלא הפכה לצד מרכזי בעימות, מה שמעלה שאלה מהותית: האם אנו בפני תחילת עימות ישיר בין ישראל למדינה ערבית?

ההודעה הסופית של הפסגה נשאה טון חסר תקדים בבהירותה ובנחרצותה. גינוי כולל לתוקפנות, תמיכה מוחלטת בריבונות קטר, ודחייה מוחלטת של ניסיונות להגלות את הפלסטינים או להטיל עובדות חדשות בעזה.

אך עמדות אלו, למרות חשיבותן הסימבולית, נשארות במסגרת התגובה הפוליטית כל עוד לא יתורגמו לצעדים מעשיים, בין אם באמצעות הפעלת מנגנוני הגנה משותפים או מהלכים דיפלומטיים דוחקים בזירות הבינלאומיות.

בזמן מקביל לקיום הפסגה, יצא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בהצהרות מעוררות מחלוקת, שבהן האשים את קטר בהובלת מאמצים בינלאומיים להטיל מצור על ישראל, תוך שהוא מתייחס למה שכינה "מצור תקשורתי ממומן מקטר וסין".

הצהרות אלו, שהגיעו דרך העיתון "ג'רוזלם פוסט", חושפות מצב של מתח גובר, ואולי רצון להחריף את העימות.

התגובה הקטרית הייתה מהירה ונחרצת, כאשר אמיר קטר השייח' תמים בן חמד אל-תאני תיאר את ההתקפה הישראלית כ"בוטה ופחדנית", והדגיש שישראל "מניחה את המתווך ומתקיפה את המדינה המתווכת", בהתייחסו להתקפת מנהיגי חמאס בזמן שדנו בהצעה אמריקאית להפסקת אש.

למרות שהסיכוי לפרוץ מלחמה ישירה בין ישראל לקטר עדיין נמוך, מסיבות הקשורות לאיזון הכוחות ולנוכחות האמריקאית במפרץ, עם זאת, המשך ישראל בהתקפות על המתווכים והתעלמותה מהחוק הבינלאומי עשוי להניע מדינות מסוימות לשקול מחדש את אסטרטגיות התגובה, במיוחד אם ההתקפות יחזרו על עצמן או יתרחבו לכלול מדינות נוספות.

מה שמייחד את פסגת דוחה הוא שהיא לא הייתה רק מפגש חירום, אלא הייתה הצהרה ברורה שהזמן של שתיקה הסתיים, ושכל התקפה על מדינה ערבית או אסלאמית לא תעבור ללא תגובה.

זו רגע מכונן שעשוי לשנות את מפת הבריתות האזוריות, ולשים את ישראל בפני אתגרים חדשים שלא היו בתכניותיה.