לבנון בין הפטיש האמריקאי לסדן הישראלי: היכן עומד הצבא?
September 23, 2025321 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
בהסלמה דיפלומטית חדשה, מתבלט נושא פירוק הנשק של חזבאללה שוב בזירה הפוליטית הלבנונית, לאחר הצהרות השליח האמריקאי תום בראק שהביקורת שלהן על התנהלות ביירות בנושא זה. התגובה הלבנונית הגיעה מפי יושב ראש הפרלמנט נביה ברי, שהדגיש כי הצבא הלבנוני "אינו שומר גבולות עבור ישראל".
הממשלה הלבנונית שהחליטה באוגוסט האחרון להגביל את הנשק בידי המדינה, מתמודדת עם אתגר שלושה: לחצים אמריקאיים גוברים, התנגדות מקבוצות חמושות להחלטת פירוק הנשק, והמשך ההפרות הישראליות על הסכם הפסקת האש. המשולש הקשה הזה מציב את לבנון בפני מבחן אמיתי של ריבונות לאומית.
מנגד, ארצות הברית מדגישה כי לבנון "לא עשתה דבר" בנוגע לפירוק הנשק של חזבאללה, בעוד הצד הלבנוני משיב כי הצבא לא יהיה שומר הגבולות לטובת ישראל. המשוואה הזו משקפת בעיה עמוקה בתפיסות הבינלאומיות והאזוריות לגבי תפקיד הצבא הלבנוני.
ההפרות הישראליות על הסכם הפסקת האש, שעברו את 4500 הפרות לפי הנתונים הרשמיים, מוסיפות ממד נוסף למשבר. בעוד לבנון מקפידה על ההסכם לפי הצהרות ברי, ישראל ממשיכה בהפרותיה ומרחיבה את נוכחותה בגבעות לבנוניות כובשות.
ההחלטה הממשלתית על פירוק הנשק נראית קרובה יותר להצהרה פוליטית מאשר לתכנית מעשית שניתן ליישם, במיוחד לאור ההתנגדויות הברורות מחזבאללה ומחאת עמל. המציאות הזו מציבה את הצבא הלבנוני במצב רגיש מאוד, בין חובת ביצוע החלטות הממשלה לצורך לשמור על היציבות הפנימית.
האתגר הגדול ביותר שלבנון מתמודדת עמו היום הוא כיצד לאזן בין הלחצים הבינלאומיים לבין האינטרסים הלאומיים, בזמן שעדיין קיימות השפעות המלחמה האחרונה בזיכרון הקולקטיבי. החלטת פירוק הנשק זקוקה להסכמה לאומית יותר מאשר להחלטה ממשלתית, במיוחד לאור האתגרים הביטחוניים שעדיין קיימים.
המשוואה הלבנונית נשארת מורכבת: ריבונות לאומית שיש להגן עליה, לחצים בינלאומיים שאי אפשר להתעלם מהם, ומציאות פוליטית וביטחונית שדורשת פתרונות מעשיים. הצלחת לבנון לצאת מהסבך הזה תתבסס על יכולת כל הצדדים לשים את האינטרסים הלאומיים מעל לכל השיקולים.
הממשלה הלבנונית שהחליטה באוגוסט האחרון להגביל את הנשק בידי המדינה, מתמודדת עם אתגר שלושה: לחצים אמריקאיים גוברים, התנגדות מקבוצות חמושות להחלטת פירוק הנשק, והמשך ההפרות הישראליות על הסכם הפסקת האש. המשולש הקשה הזה מציב את לבנון בפני מבחן אמיתי של ריבונות לאומית.
מנגד, ארצות הברית מדגישה כי לבנון "לא עשתה דבר" בנוגע לפירוק הנשק של חזבאללה, בעוד הצד הלבנוני משיב כי הצבא לא יהיה שומר הגבולות לטובת ישראל. המשוואה הזו משקפת בעיה עמוקה בתפיסות הבינלאומיות והאזוריות לגבי תפקיד הצבא הלבנוני.
ההפרות הישראליות על הסכם הפסקת האש, שעברו את 4500 הפרות לפי הנתונים הרשמיים, מוסיפות ממד נוסף למשבר. בעוד לבנון מקפידה על ההסכם לפי הצהרות ברי, ישראל ממשיכה בהפרותיה ומרחיבה את נוכחותה בגבעות לבנוניות כובשות.
ההחלטה הממשלתית על פירוק הנשק נראית קרובה יותר להצהרה פוליטית מאשר לתכנית מעשית שניתן ליישם, במיוחד לאור ההתנגדויות הברורות מחזבאללה ומחאת עמל. המציאות הזו מציבה את הצבא הלבנוני במצב רגיש מאוד, בין חובת ביצוע החלטות הממשלה לצורך לשמור על היציבות הפנימית.
האתגר הגדול ביותר שלבנון מתמודדת עמו היום הוא כיצד לאזן בין הלחצים הבינלאומיים לבין האינטרסים הלאומיים, בזמן שעדיין קיימות השפעות המלחמה האחרונה בזיכרון הקולקטיבי. החלטת פירוק הנשק זקוקה להסכמה לאומית יותר מאשר להחלטה ממשלתית, במיוחד לאור האתגרים הביטחוניים שעדיין קיימים.
המשוואה הלבנונית נשארת מורכבת: ריבונות לאומית שיש להגן עליה, לחצים בינלאומיים שאי אפשר להתעלם מהם, ומציאות פוליטית וביטחונית שדורשת פתרונות מעשיים. הצלחת לבנון לצאת מהסבך הזה תתבסס על יכולת כל הצדדים לשים את האינטרסים הלאומיים מעל לכל השיקולים.
