כאשר העצב הופך למחלה.. איך הפרעת העצב הממושך משנה את המוח והגוף?
March 25, 20261097 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן
16
לכ-4% מהאנשים, העצב אינו נרגע עם הזמן, אלא הופך למצב רפואי הידוע בשם הפרעת העצב הממושך, שבו הכאב נשאר חזק ומתמשך יותר משנה, מה שמונע מהסובל להסתגל למציאות האובדן ומשפיע ישירות על חייו היומיומיים ועל מערכות היחסים החברתיות שלו.
הפרעה מוכרת לאחרונה במדריך האבחוני DSM-5
המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות DSM-5 הכניס רשמית את ההפרעה הזו בשנת 2022, במהלך שמצביע על ההכרה המדעית הגוברת בחומרתה ובשפעתה העמוקה על הבריאות הנפשית, כאשר היא כבר לא נחשבת לעצב טבעי אלא למצב שדורש התערבות טיפולית מקצועית.
תקלה במעגלי המוח גורמת לאובדן להיראות “זמני”
מחקרים עדכניים במדעי המוח מצביעים על כך שההפרעה הזו קשורה לתקלות במערכות המוח האחראיות על הקישור והתגמול, כאשר המוח ממשיך לשלוח אותות המצביעים על כך שהאדם האבוד עדיין קיים, מה שיוצר מאבק כואב בין המציאות לזיכרון.
אזורים מתגמלים במוח נשארים במצב המתנה מתמשך
במקום להסתגל להיעדר, אזורי התגמול נשארים בפעילות גבוהה, כאילו הם מחכים לשובו של האדם האבוד, מה שמסביר את התחושה המתמשכת של געגוע וכמיהה שאינה נרגעת, ומקשה על ההתאוששות מהעצב בהשוואה למקרים טבעיים.
השפעות פיזיות חמורות בשל מתח כרוני
ההשפעות של הפרעת העצב הממושך אינן מוגבלות רק להיבט הנפשי, אלא נמשכות גם לגוף, כאשר עלייה בהורמון המתח כמו קורטיזול גורמת לעומס על הלב ולתקלות במערכת החיסונית, ומגדילה את הסיכון למחלות כרוניות כמו יתר לחץ דם.
דלקות כרוניות וסיכונים בריאותיים ארוכי טווח
העצב המתמשך קשור גם להתרחשות דלקות בדרגה נמוכה בגוף, מצב שעשוי לתרום להתפתחות מחלות מטבוליות והפרעות במערכת העיכול, מה שהופך את ההפרעה הזו לאיום על הבריאות הציבורית בטווח הארוך.
הטיפול המסורתי אינו מספיק.. והפתרון בתוכניות מתמחות
המומחים מצביעים על כך שתרופות נוגדות דיכאון מסורתיות לעיתים קרובות מוגבלות ביעילותן, מכיוון שההפרעה הזו שונה ביולוגית מדיכאון, מה שדורש שיטות טיפוליות יותר מתמחות המכוונות לשורש הבעיה.
טיפול בעצב הממושך משיג תוצאות מבטיחות של 70%
תוכנית "טיפול בעצב הממושך" המבוססת על מפגשי טיפול מאורגנים (כ-16 מפגשים) היא האפשרות היעילה ביותר, כאשר היא מסייעת למטופלים לקבל את האובדן, לבנות מחדש את חייהם, ולחזק את הקשרים החברתיים, ומחקרים הראו שיפור משמעותי אצל כ-70% מהמקרים.
