ונצואלה בין הנפט לעוני: איך העושר הטביע את המדינה במשבר?

למרות שהיא עומדת על אוצר טבע עצום שנחשב לגדול ביותר בעולם, ונצואלה עדיין שוקעת במשבר כלכלי והומניטרי מהחמורים בהיסטוריה של אמריקה הלטינית.

המדינה שמחזיקה את המלאי הנפטי המאושר הגדול ביותר בעולם (יותר מ-300 מיליארד חביות) מתמודדת כיום עם אינפלציה עצומה, הגירה המונית והתמוטטות כמעט מוחלטת של שירותים בסיסיים.

והשאלה המבלבלת נשארת: איך העושר העצום הזה לא מציל את המדינה?

* הנפט.. עושר שהפך לנטל

בעשורים האחרונים, הכלכלה הוונצואלית התבססה כמעט לחלוטין על הנפט, כאשר הכנסותיו מהוות יותר מ-90% מהייצוא של המדינה.

תלות זו הפכה את ונצואלה לפגיעה בפני תנודות מחירי האנרגיה העולמיים.

כאשר מחירי הנפט קרסו בשנת 2014, המדינה קיבלה מכה קשה, שכן היא איבדה את מקור ההכנסה העיקרי שלה, בעוד המוסדות הציבוריים שלה, ובראשם חברת הנפט הלאומית "PDVSA", היו מותשים בעקבות שנים רבות של שחיתות וניהול לקוי.

ובניגוד למשבר הזה, ממשלות שהחליפו זו את זו, במיוחד במהלך שלטונם של הוגו צ'אבס וניקולס מדורו, החזיקו במודל כלכלי התלוי בנפט כדי לממן תוכניות חברתיות וסיוע רחב, מערכת שהתמוטטה ברגע שהנסיבות הבינלאומיות השתנו.

* הסנקציות האמריקאיות מוסיפות שמן למדורה

מאז שנת 2017, ארצות הברית ובעלות בריתה הטילו סנקציות חמורות על הממשלה הוונצואלית ועל תחום הנפט.

סנקציות אלו הגבילו את יכולת המדינה למכור את נפטה בחופשיות, צמצמו את ההשקעה הזרה, ומנעו מהחברה הלאומית להשיג חלקי חילוף וטכנולוגיות חיוניות לייצור.

עם זאת, כמה כלכלנים טוענים שהמשבר החל לפני הסנקציות, כתוצאה מהתמוטטות התשתית הייצורית בעקבות שחיתות, פוליטיזציה של תחום הנפט, מינוי תומכים למשרות טכניות חשובות, בנוסף להיעדר תחזוקה והשקעה.

* האשמות הדדיות

ההופעה מאשימה את ממשלת מדורו באחריות ישירה להתמוטטות הכלכלית, ותיארה את המערכת כ"דיקטטורית" התלויה במערכות הביטחון לדיכוי ההפגנות, בעוד הממשלה מאשימה את ההופעה בניסיון להפיל אותה דרך וושינגטון.

ההופעה מצביעה על שחיתות רחבה בתוך חברת הנפט הלאומית, וניהול לקוי שהוביל לירידת הייצור מיותר מ-3 מיליון חביות ביום בשנת 1998 לפחות מ-800 אלף היום, בנוסף למשברים בחשמל ובמים הנובעים מהיעדר תחזוקה, והדפסת כסף ללא פיקוח שהובילה לאינפלציה אסטרונומית.

מנגד, הממשלה מאשימה את ההופעה בשימוש בסנקציות כדי להטיל על השלטון את האחריות על צעדים חיצוניים שמטרתם "לחנוק את המדינה כלכלית".

* חמישה גורמים עיקריים למשבר

המומחים מדגישים שיש חמישה גורמים בסיסיים שהובילו למשבר הוונצואלי:

1 _ התלות המוחלטת בנפט: היעדר תעשיות חזקות או חלופות כלכליות יצר את מה שמכונה "קללת המשאבים".

2 _ היעדר ניהול מקצועי: ירידת ההשקעה בציוד ובטכנולוגיה, והחלפת מומחים בתומכים פוליטיים.

3 _ שחיתות וניהול לקוי: ההפסדים בתחום הנפט מוערכים במיליארדי דולרים מדי שנה.

4 _ הסנקציות הבינלאומיות: הגבילו את ייצוא הנפט ומנעו גישה לשווקים העולמיים, והפריעו לשותפויות טכנולוגיות.

5 _ הגירת כישרונות: יותר מ-7 מיליון ונצואלים עזבו את המדינה, בהם מהנדסים וטכנאים חיוניים להמשך התעשייה הנפטית.

כתוצאה מכך הפך מחסור במזון ובתרופות לחמור, והחשמל והמים נותקו, וההגירה גברה.

* האם יש תקווה?

התשובה אינה בלתי אפשרית, אך היא מורכבת.

המומחים רואים שונצואלה זקוקה להשקעות עצומות כדי להחיות את תחום הנפט שעשויות להגיע ל-200 מיליארד דולר, ופתיחות פוליטית כדי להקל על הסנקציות ולהחזיר את החברות הגלובליות, בנוסף לגיוון הכלכלה דרך פיתוח החקלאות, התעשייה והתיירות, כמו גם רפורמות מבניות ומאבק בשחיתות.

עד אז, ונצואלה תישאר דוגמה בולטת למדינה המחזיקה בעושר עצום, אך מתמודדת עם אחת מהמשברים המורכבים ביותר בעידן המודרני בשל היעדר מדיניות כלכלית ופוליטית ברת קיימא.