מועצת העם הסורית: מוסד חסר תועלת תחת המשטר המושחת… האם המשוואה תשתנה?

עם התקרבות מועד הבחירות למועצת העם הסורית בחמישה באוקטובר הקרוב, חוזר הדיון סביב תועלתו של מוסד חקיקה זה שתמיד תואר כפורמלי ולא פעיל, במיוחד במהלך עשורים של שלטון המשטר המושחת שהפך אותו לפלטפורמה למחיאות כפיים ולא לביקורת.

מאז הקמתו, היה אמור להיות מועצת העם הסורית רשות חקיקה עצמאית, המייצגת את קול האזרחים ומפקחת על פעולתה של הממשלה. אך המציאות, במיוחד במהלך שלטון המשטר המושחת, חשפה חוסר מוחלט בתפקיד הפיקוח, והמועצה הפכה לכלי לשיפור ההחלטות הסמכותיות, מבלי שתהיה לה היכולת לשנותן או לדחותן.

המועצה לא הייתה אלא חזית חוקתית שנעשה בה שימוש כדי להטעות את דעת הקהל המקומית והבינלאומית, בעוד ההחלטות נוסחו ובוצעו במעגלים סגורים, הרחק מכל דיון אמיתי או ייצוג ציבורי.

הבחירות הקודמות, שהתקיימו תחת המשטר המושחת, נוהלו לפי מנגנונים חסרי שקיפות, כאשר התוצאות היו מוכנות מראש, והמושבים חולקו לפי נאמנות ולא לפי כישורים.

האזרח הסורי לא האמין בקופות ההצבעה, כי הן לא שיקפו את רצונו, אלא שימשו כדי להנציח את שלטון הפרט האחד.

אפילו המועמדים העצמאיים, אם היו קיימים, הוצאו או הוזנחו, תחת שלטון מוחלט של מפלגת הבעת ואגפיה, מה שהפך את המועצה לחסרת יכולת לדון בנושאים חיוניים כמו שחיתות, כלכלה או חירויות ציבוריות.

היום, עם קביעת מועד חדש לבחירות, שואלים הסורים שאלה לגיטימית: האם מועצת העם יכולה לשוב ולמלא את תפקידה האמיתי?

התשובה לא טמונה רק בקופות ההצבעה, אלא ברצון פוליטי אמיתי המבטיח את עצמאות המוסד החקיקתי, ופותח את הדרך לייצוג ציבורי אמיתי, הרחק מהדרה והכוונה.

שיקום האמון מתחיל בהכרה שהמועצה, בנוסחה הקודמת, הייתה חסרת לגיטימציה ציבורית, וכל ניסיון לשחזר אותה באותם מנגנונים ייתקל בסירוב ציבורי, לא משנה מה יהיו הסיסמאות המועלות.

מועצת העם הסורית לא תהיה בעלת תועלת אם לא תהפוך לפלטפורמה לביקורת ולא לחנופה, ואם לא יינתנו לה סמכויות אמיתיות בחקיקה ובפיקוח.

הבחירות הקרובות עשויות להיות הזדמנות, אך הן לא ימשמעות דבר אם לא יתלוו להן רפורמות יסודיות שיחזירו לאזרח את האמון במוסדות המדינה, ויוציאו את המועצה מהגלימה של המשטר המושחת אל מרחב הייצוג הדמוקרטי האמיתי.