האוניברסיטאות האיראניות בוחנות את איזון הכוח והמחאה עם תחילת הסמסטר החדש

עם תחילת הסמסטר האקדמי באיראן, חזרו האוניברסיטאות הגדולות למרכז המפה הפוליטית, לאחר שהפכו לזירות מחאה סטודנטיאלית מתחדשת, על רקע מתיחות גוברת בין הסטודנטים לרשויות, כך דיווחה איראן אינטרנשיונל.

מהלמידה מרחוק לחזרה לעימותים

הרשויות פנו בינואר האחרון להמיר את הלימודים למערכת הלימוד האלקטרונית, לאחר גל מחאות הקשורות למצב הכלכלי, במהלך שסטודנטים ראו בו ניסיון להכיל את ההתגייסות בתוך הקמפוס. אך חידוש הלימודים הפיזיים החזיר את הדחף לפעולות בשטח, במיוחד באוניברסיטאות בטהראן, משهد ואיספהאן.

טקסי זיכרון הופכים להודעות פוליטיות

באוניברסיטת טהראן, ארגנו סטודנטים טקס זיכרון לסטודנט לתארים מתקדמים, תוך כדי שהם משננים סיסמאות כגון "אישה, חיים, חירות", בעוד שארגון הבסיג' הסטודנטיאלי ניסה לכוון את האירוע לכיוון נאום תומך בממשלה. באוניברסיטת שאריף לטכנולוגיה, הפכה עצרת דוממת לוויכוח פתוח לאחר שידור קריאות קוראן דרך רמקולים, מה שנחשב על ידי המוחים כניסיון להפריע.

חלוקות סמלים וסיסמאות מנוגדות

הראו סרטונים שהופצו קריאות מנוגדות בין סטודנטים התומכים בשלטון שהצהירו על נאמנותם למנהיג העליון עלי חמינאי, ואחרים ששננו סיסמאות המבקרות את הרפובליקה האסלאמית ואת משמרות המהפכה. כמו כן, בלטו סמלים שונים; תומכים שרפו דגלים של ארצות הברית וישראל, בעוד שמתנגדים הרימו את דגל "האריה והשמש" הקודם למהפכה של 1979, וחלק מהסטודנטים שרפו את דגל הרפובליקה האסלאמית.
חלק מהקריאות כללו רמזים לרזה פהלווי, כסימן לנוכחות הממד המלכותי בנאום המחאתי.

דילמה חוקית וביטחונית

המהומות מציבות את ההנהגה האיראנית מול משוואה עדינה: התערבות ביטחונית נוקשה עלולה לדחוף את המחאות מחוץ לחומות האוניברסיטאות, בעוד שהתנהלות רפויה עשויה להתפרש כהזדמנות להתרחבות ההתנגדות. המצב מסובך על ידי חוק שהתקבל בשנת 2000 האוסר על כניסת כוחות צבאיים וביטחוניים לקמפוס ללא אישור רשמי, לאחר אירועים בשנת 1999.

ובכל זאת, דיווחים זכויותיים מדברים על התערבויות ביטחוניות חוזרות, שכללו תיעוד זהויות המשתתפים וצילומם, בנוסף לאזהרות אוניברסיטאיות על צעדים משמעתיים פוטנציאליים, כסימן להמשך המתיחות בין המוסד האקדמי לרשויות הפוליטיות.