איך להפסיק לרצות אחרים ולהחזיר את עצמך? צעדים מעשיים להצבת גבולות ללא תחושת אשמה

המאמץ לרצות אחרים הוא התנהגות נפוצה, במיוחד אצל נשים, שבה מתבטאת הניסיון לרצות את כולם ולהימנע מדחייה או ביקורת בכל מחיר.
אך דפוס זה, על אף שהוא נראה נעים, עשוי בהדרגה להפוך למקור לחץ נפשי ולבזבוז רגשי, עם תחושת עייפות מתמדת ואובדן שליטה על החיים האישיים.

הפסיכולוגית מריאל קוונט מציינת שההתנהגות הזו יש לה אינדיקטורים ברורים, ביניהם:
קושי לומר "לא" גם בדברים מעיקים
חרדה מתמדת לגבי דעתם של אחרים
תחושת כעס או תסכול מוחבא
הרגשה שאת מנותקת מהצרכים האמיתיים שלך
סימנים אלו משקפים אובדן איזון בין נתינה לאחרים לבין טיפול בעצמך.

אחד المفاتيح החשובים לשינוי הוא ללמוד לדחות ללא תחושת הצורך להסביר או להצדיק.
את יכולה פשוט לומר: "אני לא יכולה" או "זה לא מתאים לי עכשיו", מבלי להוסיף תירוצים.
כמו כן, מומלץ לעקוב אחרי מספר הפעמים שאת מתנצלת ביום, ולנסות להפחית זאת בהדרגה, כי התנצלות מופרזת מחזקת את תחושת האשמה הבלתי מוצדקת.

חלק מההחלמה הוא ההבנה שאכזבת אחרים לפעמים היא דבר טבעי, ולא אומרת שאת אדם רע.
הבחירה לא להשתתף באירוע, או לעזוב מוקדם, או לדחות בקשה, הן כולן החלטות בריאות אם הן מגנות על האנרגיה הנפשית שלך.

רבים מתייחסים לעצמם באכזריות רבה יותר מכל ביקורת חיצונית. לכן, חשוב להחליף את הקול הפנימי הזה בשפה יותר עדינה.
במקום לומר: "אני כישלון", נסי: "אני מתמודדת עם הרבה עכשיו, ואני אשפר את עצמי בהדרגה".
התייחסו לעצמכם כמו שאתם מתייחסים לאדם שאתם אוהבים.

הסכמה מתמשכת פירושה בזבוז מתמשך. כדי להימנע מכך:
צרי רשימה "זה לא באחריותי"
ווותרי על משימה אחת לא הכרחית בכל יום
שאלי את עצמך: "מה יקרה אם לא אעשה את זה?" לרוב התשובה: שום דבר מסוכן
ולפני קבלת כל בקשה חדשה, חשבי: "מה אני אצטרך לוותר עליו אם אני מסכימה?"

המאמץ לשלמות מגביר את הלחץ ומזין את הרצון לרצות אחרים.
לא חייבים לעשות הכל בצורה מושלמת, או לקחת על עצמך את כל האחריות לבד.
בקשת עזרה אינה חולשה, אלא מודעות לגבולותיך ולצרכיך.

הצבת גבולות אינה אומרת אכזריות או אנוכיות, אלא היא צורת כבוד עצמי.
את יכולה להתחיל ב:
חלוקת אחריות עם המשפחה
הפחתת משימות לא הכרחיות
הקדשת זמן קבוע למנוחה
את עשויה להרגיש קצת אשמה בהתחלה, אך זה יחלוף עם הזמן, ויתחלף בתחושת נוחות ובהירות.