ההקלה הרגשית בעידן המסכים: כאשר סבל האנשים הופך לתוכן חולף

שינוּי ההרגלים הדיגיטליים המודרניים שינה באופן רדיקלי את תגובת האדם לכאב אנושי ולחובה החברתית, שכן הטרגדיות נצרכות דרך המסכים במקום לתקשר איתן במציאות. שינוי זה, לפי פסיכולוגים, הביא למה שמכונה **«ההקלה הרגשית»**, שבו החמלה נחלשת וההרגשה של אחריות כלפי סבלם של אחרים מתמעטת.

הכאב החוזר מאבד את השפעתו

מומחי פסיכולוגיה, לפי אתר «Psychology Today», מציינים שהחשיפה המתמשכת לתמונות של אלימות, טרגדיות והשפלה דרך המסכים מפחיתה את התחושה של דחיפות רגשית. המוח, עם החזרה, לומד להתמודד עם הכאב המציאותי כאילו היה גירוי חזותי נוסף, שאינו דורש תגובה ממשית.
המומחים משווים מצב זה לדפוסים התנהגותיים המופיעים אצל חלק מהפושעים, שלמדו לדכא את רגשותיהם האישיים, מה שמאפשר להם להתעלם מסבלם של אחרים ללא רגשות אשם.

תרבות הצפייה במקום העזרה

תיאוריית הלמידה החברתית מסבירה את ההיפרדות הרגשית הזו, שכן הקהילות שמתגמלות את תיעוד הכאב והפצתו במקום התערבות לעזרה, דוחפות את הפרטים לאמץ את ההתנהגות הזו.
בהקשר זה, מתעצם מה שמכונה **«אפקט הצופה»** בעידן הדיגיטלי; הטלפונים החכמים יוצרים אשליה של חלוקת האחריות, כאשר כל מי שיכול לעזור הופך לצופה בלבד, מה שמעלה את רמות הסובלנות כלפי אלימות, הזנחה וניצול בתוך קהילות עם אינטראקציה נמוכה.

חוסר הקשר האנושי

מזווית אחרת, תיאוריית ההיקשרות מדגישה את חשיבות הקיום האנושי המגיב בבניית החמלה. ילדים הגדלים עם הורים מגיבים רגשית מפתחים יכולת טובה יותר לארגון רגשי וחמלה.
אולם גם מבוגרים זקוקים לחוויות אנושיות דומות כדי לשמור על יכולת זו. אלא שהתרבות הדיגיטלית המודרנית מערערת זאת, על ידי החלפת אינטראקציה אנושית אמיתית באינטראקציות שטחיות, מה שמחליש את היכולת לקרוא את הסימנים הרגשיים ולהגיב להם במודעות.

איך נבנה מחדש את החמלה?

המומחים מדגישים כי טיפול בהפרה זו דורש חזרה לאינטראקציה אנושית ישירה. הפרקטיקות הפיוסיות והתיקון החברתי מתבססות על הכרה בסבל, הקשבה, והתמודדות עם האמיתות הרגשיות, תהליכים שלא ניתן לחקותם דרך המסכים.
המומחים מאשרים כי מחוות פשוטות – כמו עזרה לאדם במצוקה או הקשבה לו בכנות – משאירות חותם עמוק בשיקום החמלה וחיזוק גמישות החברה.

הקיום לפני השיתוף

ובשביל לבנות קהילות בטוחות יותר ואנושיות, המומחים קוראים לשחזר את מהות התקשורת: לראות את האחרים, להכיר בקיומם, ולהגיב לכאבם. שכן האחריות האמיתית, כפי שהם מדגישים, אינה מתחילה בלחצן הלייק או השיתוף, אלא מתחילה בקיום האנושי הכנה.