מצרים מכחישה מתן גישה לאתיופיה לים האדום وسط أزمة סכר הנילוס
בהתפתחות חדשה שמדגישה את רגישות האיזונים באזור קרן אפריקה, מכחישהמצרים באופן חד משמעי את מה שפורסם על מוכנותה להעניק לאתיופיה גישה ימית לים האדום בתמורה לגמישות בנושא סכר הנילוס האתיופי.
* הכחשה מצרית חד משמעית
מקור מצרי אישר אתמול, יום שלישי, כי מה שפורסם בנושא זה "שקר מוחלט" ואינו מתבסס על שום עובדה.
והדגיש כי עמדת קהיר בנושא הביטחון המימי והסכר האתיופי היא קבועה ולא השתנתה, והיא מבוססת על:
• ההקפדה על כללי המשפט הבינלאומי
• סירוב להליכים חד צדדיים
• אי פגיעה בחלקה המימי של מצרים
• שמירה על הזכויות המלאות של המדינות המוצא
המקור הסביר כי הביטחון והניהול של הים האדום מוגבלים אך ורק למדינות השוכנות לו, כיוון שהוא נתיב אסטרטגי הקשור ישירות לביטחון הלאומי של מדינות אלו, ואין להכליל צדדים שאינם גובלים בו בכל הסדרים הנוגעים לו.
כמו כן, קהיר חידשה את סירובה לכל ניסי פגיעה בריבונות המדינות הגובלות בים האדום או התערבות בניהול הנתיב הימי החיוני הזה, והדגישה כי כל פעולות חד צדדיות או התערבויות חיצוניות יטופלו בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי.
* רקע: שאיפות אתיופיות ישנות
אתיופיה שואפת מזה שנים להשיג גישה ימית, במיוחד לאחר שהיא החזיקה בחוף ארוך ושני נמלים שהם עמוד השדרה שלה, כאשר אריתריאה הייתה חלק ממנה.
אך לאחר עצמאות אריתריאה בשנת 1993, הפכה אתיופיה למדינה חסרת חוף.
כיום, אדיס אבבה תלויה כמעט לחלוטין בנמל ג'יבוטי כדי להבטיח יותר מ-95% מהמסחר שלה עם חו"ל, מה שמעלה את העלויות שלה לכ-1.5 מיליארד דולר בשנה כדמי שירות.
* הסכם ארץ הסומליה מעלה את המתיחות
בינואר 2024, הפתיעה אתיופיה את האזור עם חתימת מזכר הבנות עם מחוז ארץ הסומליה, שבו היא מקבלת את הזכות לשכור 20 קילומטרים מהחוף למשך 50 שנה כדי להקים בסיס צבאי ונמל מסחרי בנמל ברברה.
בתמורה, אתיופיה התחייבה להכיר בארץ הסומליה כמדינה עצמאית, שתהיה המדינה הראשונה שעושה צעד זה באופן רשמי.
מהלך זה עורר סערה של התנגדות באזור קרן אפריקה; שכן מוגדישו ראתה בהסכם "תוקפנות" והפרה של ריבונותה, בעוד קהיר ואסמרה רואות בדאגה רבה את השאיפות הימיות האתיופיות, ומחשיבות אותן כאיום על האיזון הביטחוני בים האדום ובמצר באב אלמנדב.
* הים האדום ... קו אדום
המסר המצרי היה ברור: הים האדום הוא עניין ריבוני של המדינות הגובלות בו, וכל הסדרים הנוגעים לו צריכים להישאר במסגרת זו.
בצל הסיבוכים של נושא סכר הנילוס וההשתלבות של האינטרסים האזוריים, נראה כי קהיר מתעקשת על עקרונותיה, מסרבת לכל חילופי דברים הפוגעים בביטחונה המימי או במקומה האסטרטגי.
