מנורה מתמודדת עם הזמן.. להבה מוארת מזה יותר מ-שעה הפכה לאתר תיירותי בקליפורניה

בתופעה בולטת המשלבת בין היסטוריה לטכנולוגיה, מנורה חשמלית קטנה ממשיכה להאיר את תחנת הכיבוי בעיר ליוורמור במדינת קליפורניה שבארצות הברית מזה יותר מ-120 שנה, והיא מתכוננת השנה לחגוג 125 שנה להפעלתה.

המנורה זכתה להכרה של ספר השיאים של גינס, והיא הפכה ליעד תיירותי לא שגרתי בצפון קליפורניה, למרות הפשטות שלה והסתמכותה כיום על יכולת חשמלית שאינה עולה על 4 וואט בלבד.

במהלך מסלולה הארוך, המנורה כובתה רק במקרים מוגבלים, רובם במהלך העברות מיקום תחנת הכיבוי, כאשר נרשם הפסקה אחת בשנת 2013 בשל סיום סוללת הגנרטור החשמלי.

המנורה מושכת תשומת לב מבקרים מכל רחבי העולם, והיא הוזכרה במספר ספרי ילדים, בעוד שהיא הפכה לחלק מהחיים היומיומיים של צוות הכיבוי בעיר.

סוד המשכיותה טמון בעיצובה הייחודי; היא נוצרה בשנת 1897 על ידי הממציא הצרפתי אדולף שייה עבור חברת "שלבי אלקטריק" במדינת אוהיו שבארצות הברית, תוך שימוש בחוט סלולוזה מעובדת שהפך לפחמן, מה שהקנה לה יכולת יוצאת דופן לעמידות ולעבודה לפרקי זמן ארוכים ללא נזק.

המנורות של החברה עברו בדיקות עמידות בהשוואה למוצרים מתחרים, והצליחו להצטיין עליהן, מה שהפך את עיצוב שייה לאחד מהמנורות היעילות והארוכות חיים ביותר בשוק באותה תקופה.

למרות שהייצור של מנורות "שלבי" הופסק בשנת 1912 לאחר שרכשה אותה חברת "גנרל אלקטריק", המנורה הזו המשיכה לפעול מאז שהגיעה ללוורמור בשנת 1901, כאשר דניס ברנל תרם אותה לתחנת הכיבוי המקומית.

המנורה ליוותה את המעבר של התחנה למבנה החדש שלה בשנת 1906, כאשר היא הושקה מחדש מיד לאחר העברת הציוד. בשנת 1971, חקירה שערכה העיתון "ליוורמור הירלד ניוז" הביאה אור על סיפורה, מה שסייע לה בשיפוטה העולמית, לפני שמוזיאון גינס קבע את השיא שלה מאוחר יותר.