להתעורר בשעה 5 בבוקר.. סוד ההצלחה או מיתוס נפוץ?

אך מומחי בריאות מדגישים שההתעוררות בזמן הזה אינה מתכון קסם להצלחה כפי שמקובל לחשוב.
לא מתאים לכולם
מומחים רואים שההתעוררות בשעה חמישה בבוקר לא מתאימה בהכרח לטבע הביולוגי של כל האנשים, ועלולה להשפיע לרעה על הבריאות והפרודוקטיביות אצל חלקם.
ודו"ח מדעי שפורסם בפלטפורמת סיינס אלרט מצביע על כך שזמן השינה וההתעוררות קשור למה שמכונה "קצב זמן" או קצב ביולוגי, שהוא המערכת הפנימית המגדירה את הזמנים שבהם האדם מרגיש ער או עייף באופן טבעי.
הגנים משחקים תפקיד
מחקרים מבהירים שזמן השינה אינו רק הרגל נרכש, אלא גם מושפע מגורמים גנטיים, מה שאומר שחלק מהאנשים נוטים מטבעם להיות פעילים בבוקר, בעוד אחרים מעדיפים לבלות בלילה ולעבוד בשעות הלילה.
כמו כן, דפוס זה משתנה עם התבגרות; מתבגרים לרוב נוטים לבלות בלילה, בעוד שההתעוררות המוקדמת נפוצה יותר אצל אנשים מבוגרים.
הבדלים באורח החיים
מחקרים מראים שאנשים השייכים לדפוס הבוקר משיגים, בממוצע, ביצועים אקדמיים טובים יותר, כמו גם שיעורים נמוכים יותר של עישון וצריכת אלכוהול, בנוסף למחויבות גבוהה יותר לעיסוק בספורט.
מנגד, אוהבי הלילה מדווחים על רמות גבוהות יותר של עייפות ועל ירידה בכמה מדדי בריאות פיזית ונפשית.
אך המומחים מדגישים שזה לא אומר שאחד הדפוסים טוב יותר מטבעו, אלא שהעניין תלוי לרוב עד כמה דפוס השינה תואם את לוחות הזמנים של העבודה והלימודים הקיימים.
התנגשות בין השעון הביולוגי לחברה
מדענים מכנים את ההבדל בין השעון הביולוגי של הפרט לדרישות החיים היומיות במונח "הפרעת טיסות חברתיות", שהיא בעיה המתרחשת כאשר אדם חי לפי לוח זמנים שאינו תואם את הקצב הטבעי של גופו.
ההפרעה הזו קשורה לעלייה בסיכונים לבעיות בריאות מסוימות כמו סוכרת, לחץ דם גבוה והשמנה, בנוסף לירידה בביצועים ובריכוז.
איך לדעת מהו דפוס השינה שלך?
במקום להטיל שגרה נוקשה שאינה מתאימה לטבע הגוף, מומחים ממליצים לעקוב אחרי דפוסי השינה במהלך ימי העבודה והחופשה, ולרשום את זמני השינה וההתעוררות ורמות הפעילות במהלך היום.
כמו כן, מהירות ההירדמות יכולה להיות אינדיקציה חשובה; שינה תוך פחות מ-30 דקות מעידה לרוב על כך שהזמן מתאים לגוף, בעוד שהשהייה של יותר משעה עשויה להעיד על כך שזמן השינה אינו מתאים.
מומחים ממליצים גם להיחשף לאור השמש בבוקר ולהפחית את השימוש במסכים בערב כדי לשפר את איכות השינה, עם הדגשה שהגבולות הביולוגיים של כל אדם נשארים גורם מכריע.