"חוות הרווחה" של טראמפ פתרונות שנויים במחלוקת למשבר הבריאות הנפשית באמריקה
August 13, 2025156 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן
16
גילה הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ושר הבריאות רוברט קנדי ג'וניור על תוכניות להקים מה שמכונה "חוות רווחה" לטיפול במטופלים נפשיים, חסרי בית ומכורי סמים. אך תוכניות אלו, שמקדמת הממשל כפתרון "אנושי", נושאות עימן חששות מהחזרת המודל המוסדי הכפוי שנזנח לפני עשרות שנים בשל הפרותיו הברוטליות.
בהתאם לכיוונים המוצהרים חוות הרווחה הן מעצר כפוי שבו יושמו חסרי הבית ובעלי הפרעות נפשיות או התמכרות במרכזי טיפול ללא הסכמתם, בהתבסס על הערכות לא ברורות.
ביטול הטיפול הקהילתי באמצעות צמצום מימון תוכניות דיור ותמיכה חברתית, והחלפתן במוסדות סגורים. עם רמיזות לכך שהדיירים ייאלצו לעבוד כחלק מ"שיקום", במסגרת הדומה לעבדות.
פיקוח אידיאולוגי: חששות מהפצת מרכזים אלו תוכניות "חינוך מחדש" המבוססות על רעיונות ימניים קיצוניים, במיוחד לאחר הצהרותיו של קנדי ג'וניור שהגדיר את נוגדי הדיכאון כ"מסוכנים כמו הרואין".
התוכנית אינה חדשה. הנשיא הברזילאי לשעבר ז'איר בולסונארו יישם מדיניות דומה, החשובות שבהן:
סגירת מרכזי בריאות נפש קהילתיים.
מימון "קהילות טיפוליות" שביצעו הפרות שיטתיות, כמו עבודה כפויה וחסימת גישה לתרופות.
הפיכת בעיות בריאות הנפש לכלי דיכוי פוליטי, במיוחד נגד עניים ושחורים.
כעת, נראה כי טראמפ וקנדי שואפים לשכפל את המודל הזה בארצות הברית, מנצלים את משבר הבריאות הנפשית (כמו עליית שיעורי ההתאבדות וההתמכרות) כדי להצדיק מדיניות המערערת חירויות.
תוכנית זו נחשבת למסוכנת אם תיושם בשל היעדר ערבויות, שכן אין מנגנוני פיקוח למניעת עינויים או התעללות, כפי שקרה במוסדות הישנים. ופוליטיזציה של הפסיכיאטריה באמצעות שימוש באבחנות ככלי למיקוד מתנגדים או קבוצות מוחלשות ופירוק הטיפול הציבורי על ידי ביטול תוכניות כמו "דיור קודם" ושירותי הפחתת נזקים, מה שמגביר את סבל החלשים.
טראמפ וקנדי משתמשים בנרטיב אנטי-פסיכיאטרי כדי לשרת אג'נדה סמכותנית כמו הגברת הסיכונים של תרופות פסיכיאטריות (למרות היעדר ראיות מדעיות), בעוד שסיבות האמיתיות למשברים נפשיים, כמו עוני ואלימות מערכתית, מתעלמות.
המומחים רואים שבמקום לחזור למודל הענישה, המערכת האמריקאית זקוקה להשקעה בטיפול קהילתי (דיור תומך, צוותי חירום ללא תנאים). וטיפול בסיבות השורשיות (עוני, גזענות, טראומות ילדות). והבטחת מעורבות המטופלים בעיצוב התוכניות, ודחיית המודל הכפוי.
אם תוכניות טראמפ יצליחו, ייתכן שנראה את חזרת המוסדות מעידן האפל – אך הפעם תחת סיסמאות "טיפול" ו"ביטחון".
בהתאם לכיוונים המוצהרים חוות הרווחה הן מעצר כפוי שבו יושמו חסרי הבית ובעלי הפרעות נפשיות או התמכרות במרכזי טיפול ללא הסכמתם, בהתבסס על הערכות לא ברורות.
ביטול הטיפול הקהילתי באמצעות צמצום מימון תוכניות דיור ותמיכה חברתית, והחלפתן במוסדות סגורים. עם רמיזות לכך שהדיירים ייאלצו לעבוד כחלק מ"שיקום", במסגרת הדומה לעבדות.
פיקוח אידיאולוגי: חששות מהפצת מרכזים אלו תוכניות "חינוך מחדש" המבוססות על רעיונות ימניים קיצוניים, במיוחד לאחר הצהרותיו של קנדי ג'וניור שהגדיר את נוגדי הדיכאון כ"מסוכנים כמו הרואין".
התוכנית אינה חדשה. הנשיא הברזילאי לשעבר ז'איר בולסונארו יישם מדיניות דומה, החשובות שבהן:
סגירת מרכזי בריאות נפש קהילתיים.
מימון "קהילות טיפוליות" שביצעו הפרות שיטתיות, כמו עבודה כפויה וחסימת גישה לתרופות.
הפיכת בעיות בריאות הנפש לכלי דיכוי פוליטי, במיוחד נגד עניים ושחורים.
כעת, נראה כי טראמפ וקנדי שואפים לשכפל את המודל הזה בארצות הברית, מנצלים את משבר הבריאות הנפשית (כמו עליית שיעורי ההתאבדות וההתמכרות) כדי להצדיק מדיניות המערערת חירויות.
תוכנית זו נחשבת למסוכנת אם תיושם בשל היעדר ערבויות, שכן אין מנגנוני פיקוח למניעת עינויים או התעללות, כפי שקרה במוסדות הישנים. ופוליטיזציה של הפסיכיאטריה באמצעות שימוש באבחנות ככלי למיקוד מתנגדים או קבוצות מוחלשות ופירוק הטיפול הציבורי על ידי ביטול תוכניות כמו "דיור קודם" ושירותי הפחתת נזקים, מה שמגביר את סבל החלשים.
טראמפ וקנדי משתמשים בנרטיב אנטי-פסיכיאטרי כדי לשרת אג'נדה סמכותנית כמו הגברת הסיכונים של תרופות פסיכיאטריות (למרות היעדר ראיות מדעיות), בעוד שסיבות האמיתיות למשברים נפשיים, כמו עוני ואלימות מערכתית, מתעלמות.
המומחים רואים שבמקום לחזור למודל הענישה, המערכת האמריקאית זקוקה להשקעה בטיפול קהילתי (דיור תומך, צוותי חירום ללא תנאים). וטיפול בסיבות השורשיות (עוני, גזענות, טראומות ילדות). והבטחת מעורבות המטופלים בעיצוב התוכניות, ודחיית המודל הכפוי.
אם תוכניות טראמפ יצליחו, ייתכן שנראה את חזרת המוסדות מעידן האפל – אך הפעם תחת סיסמאות "טיפול" ו"ביטחון".
