נאום טראמפ באומות המאוחדות: כוח אמריקה והשלכותיו על המערכת הבינלאומית
גודל גופן:
16
בנאום ארוך בפני המושב ה-80 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, הציג הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ את חזונו למדיניות הבינלאומית בהתבסס על גישה המסתמכת על כוח ועבודה פרטנית, בנאום שעסק בנושאים מגוונים מהעניינים הפנימיים ועד לסכסוכים בינלאומיים.
טראמפ פתח את נאומו בשיחה על הכוח האמריקאי, והדגיש כי לארצות הברית "הכלכלה החזקה ביותר והצבא החזק ביותר", והביע כי הצמיחה הכלכלית ושגשוג התעשייה מעידים על הצלחת מדיניותו. הוא גם אישר כי מדינתו מחזיקה במאגר הגדול ביותר של נפט וגז בעולם, ברמז ליכולת להשיג עצמאות אנרגטית.
בנושא ההגירה, נקט טראמפ בעמדה נחרצת, מאיים על מהגרים לא חוקיים בגירוש, ומודיע על שימוש בצבא כדי להילחם בסחר בסמים. הוא גם ציין את כוונתו לטפל בנושא סחר בילדים, והביע כי הפתרון צריך להתחיל מהמדינות המייצאות מהגרים ולא ממדינות המקלט.
בזירה הבינלאומית, דן טראמפ בכמה נושאים בוערים, כאשר קרא לסיים את המלחמה בעזה ולהחזיר את השבויים, תוך האשמת חמאס בסירוב להצעות שלום. הוא גם הפנה ביקורת חריפה על איראן, אותה תיאר כ"ספונסר הטרור הראשון", והדגיש את התנגדותו להחזקת נשק גרעיני.
לגבי המלחמה באוקראינה, הבטיח טראמפ להטיל מכסים שיביאו לסיום המלחמה במהירות, וביקר מדינות כמו הודו וסין על רכישת נפט רוסי, כמו כן הפנה ביקורת למדינות האירופיות על צביעות עמדתן כלפי רוסיה.
הנאום לא היה חסר ביקורת על הארגון הבינלאומי עצמו, כאשר טראמפ תיאר את האומות המאוחדות כאילו לא השיגו את הפוטנציאל שלהן, והצביע על כך שתהליך בניית המשרד שלה היה כרוך בשחיתות. הוא גם חזר על עיסוקו בנושא שינוי האקלים, תיארו כ"תרמית הגדולה", והצדיק את נסיגת מדינתו מהסכם פריז לשינוי האקלים.
נראה כי נאום טראמפ מצביע על המשך הגישה של מדיניות אמריקאית המבוססת על עדיפות לאומית וייחודיות בעשייה הבינלאומית, עם דגש על כוח צבאי וכלכלי ככלים מרכזיים במדיניות החוץ. גישה זו מציבה את המערכת הבינלאומית בפני אתגר ההתאמה לחזון השונה מהדגם המסורתי של דיפלומטיה רב צדדית.
ברקע, נשאר השאלה כיצד יגיב הקהילה הבינלאומית לחזון זה, במיוחד לאור קיומם של נושאים עולמיים דחופים המצריכים שיתוף פעולה בינלאומי, כמו שינוי האקלים, משברים הומניטריים וסכסוכים אזוריים. האתגר הגדול עשוי להיות במציאת קרקע משותפת בין החזון החד-צדדי הזה לבין דרישות המערכת הבינלאומית הרב-צדדית.
טראמפ פתח את נאומו בשיחה על הכוח האמריקאי, והדגיש כי לארצות הברית "הכלכלה החזקה ביותר והצבא החזק ביותר", והביע כי הצמיחה הכלכלית ושגשוג התעשייה מעידים על הצלחת מדיניותו. הוא גם אישר כי מדינתו מחזיקה במאגר הגדול ביותר של נפט וגז בעולם, ברמז ליכולת להשיג עצמאות אנרגטית.
בנושא ההגירה, נקט טראמפ בעמדה נחרצת, מאיים על מהגרים לא חוקיים בגירוש, ומודיע על שימוש בצבא כדי להילחם בסחר בסמים. הוא גם ציין את כוונתו לטפל בנושא סחר בילדים, והביע כי הפתרון צריך להתחיל מהמדינות המייצאות מהגרים ולא ממדינות המקלט.
בזירה הבינלאומית, דן טראמפ בכמה נושאים בוערים, כאשר קרא לסיים את המלחמה בעזה ולהחזיר את השבויים, תוך האשמת חמאס בסירוב להצעות שלום. הוא גם הפנה ביקורת חריפה על איראן, אותה תיאר כ"ספונסר הטרור הראשון", והדגיש את התנגדותו להחזקת נשק גרעיני.
לגבי המלחמה באוקראינה, הבטיח טראמפ להטיל מכסים שיביאו לסיום המלחמה במהירות, וביקר מדינות כמו הודו וסין על רכישת נפט רוסי, כמו כן הפנה ביקורת למדינות האירופיות על צביעות עמדתן כלפי רוסיה.
הנאום לא היה חסר ביקורת על הארגון הבינלאומי עצמו, כאשר טראמפ תיאר את האומות המאוחדות כאילו לא השיגו את הפוטנציאל שלהן, והצביע על כך שתהליך בניית המשרד שלה היה כרוך בשחיתות. הוא גם חזר על עיסוקו בנושא שינוי האקלים, תיארו כ"תרמית הגדולה", והצדיק את נסיגת מדינתו מהסכם פריז לשינוי האקלים.
נראה כי נאום טראמפ מצביע על המשך הגישה של מדיניות אמריקאית המבוססת על עדיפות לאומית וייחודיות בעשייה הבינלאומית, עם דגש על כוח צבאי וכלכלי ככלים מרכזיים במדיניות החוץ. גישה זו מציבה את המערכת הבינלאומית בפני אתגר ההתאמה לחזון השונה מהדגם המסורתי של דיפלומטיה רב צדדית.
ברקע, נשאר השאלה כיצד יגיב הקהילה הבינלאומית לחזון זה, במיוחד לאור קיומם של נושאים עולמיים דחופים המצריכים שיתוף פעולה בינלאומי, כמו שינוי האקלים, משברים הומניטריים וסכסוכים אזוריים. האתגר הגדול עשוי להיות במציאת קרקע משותפת בין החזון החד-צדדי הזה לבין דרישות המערכת הבינלאומית הרב-צדדית.
