המטרות הסודיות מאחורי ההכרזה של נתניהו על ישראל הגדולה

ההצהרה האחרונה של בנימין נתניהו שבה הוא הכריז על זיקתו לחזון "ישראל הגדולה" המתרחבת מהנהר לים וסיפוח שטחים ערביים סמוכים - אינה רק נאום פופולרי, אלא אסטרטגיה מתוכננת היטב שמטרתה להשיג מטרות פוליטיות ואידיאולוגיות בזמן רגיש מאוד. אחת מהמניעים החשובים להכרזה זו היא הכיסוי על כישלון מלחמת עזה, שאחרי 10 חודשים של מלחמה, ישראל לא השיגה אף אחת מהמטרות המוצהרות שלה, לא חיסלה את חמאס אלא להיפך, היא הגדילה את הפופולריות שלו. היא גם לא הצליחה לשוב עם החטופים ואיבדה את אמון משפחותיהם.
ההצהרה מסיטה את תשומת הלב מכישלון צבאי ל"חלום ההתרחבות".
ממשלת נתניהו סובלת מאי-סדרים פנימיים בין הקיצוניים הדתיים הדורשים לספח את יהודה ושומרון מיד, לבין השמרנים הפרגמטיים החוששים מהבידוד הבינלאומי.
ההכרזה מרגיעה את הבסיס הפופולרי של הימין ומשתיקה את הדורשים להתפטרותו.
ההצהרה מגיעה בזמן שבו הלחצים הבינלאומיים להחיות את פתרון שתי המדינות הולכים ומתרקמים. והמסר של נתניהו מההכרזה הזו: "אין מו"מ.. כל פלסטין שלנו".
ואחת מההשלכות החמורות של ההצהרה הזו:
הרס פתרון שתי המדינות לחלוטין, שכן ההכרזה נחשבת להכרה מפורשת בכך שישראל אינה מכירה בזכות הפלסטינים למדינה, מה שמסיים כל תועלת להסכמות אוסלו. היא גם מצדיקה את המשך ההתיישבות כצעד לקראת הסיפוח.
ההצהרה מכוונת לשטחים במצרים (סיני).
כמו כן היא מאיימת לערער את יציבות מדינות הנורמליזציה כי הן מתמודדות עם לחצים ציבוריים לבטל את ההסכמים לאחר חשיפת הכוונות ההתרחבותיות.
האם יהיה הרגע הזה נקודת מפנה במאבק נגד הפרויקט הציוני, או שהוא יתוסף לרשימת השקט הארוכה?