סוריה בארגון שיתוף פעולה אסלאמי: נאום הריבונות וזיכרון הסבל המשותף
August 25, 2025123 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
באולם הישיבות בג'דה, עמד שר החוץ הסורי אסעד אלשיבאני כדי להעביר מסר ברור לעולם האסלאמי: דחיית הלגיטימציה של הכיבוש הישראלי והדגשה שסוריה, למרות פצעיה, לא נשברה. נאומו הגיע ברגע קריטי, כאשר מדינות העולם האסלאמי מתכנסות בזמן שעזה נתונה במצור והחוק הבינלאומי מופרה מדי יום.
נאומו של אלשיבאני לא היה רק גינוי שגרתי, אלא העלה את זיכרון הסבל הסורי שנמשך 14 שנים. באומרו "העם הסורי חווה זאת וטעמו את מרירותו שוב ושוב", הוא קשר באופן סמוי בין הסבל של הסורים תחת המלחמה לבין הסבל של הפלסטינים תחת ההפצצות הישראליות. גישה חכמה זו ניסתה להציג את סוריה לא רק כמדינה קורבן, אלא כשותפה בסבל ההתנגדות.
הפרטים המרגשים ביותר בנאום היו המיקוד בהפרות של ישראל על הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974. באזכור "מרכזי המודיעין והנקודות הצבאיות באזורים האסורים", אלשיבאני רמז לאסטרטגיה ישראלית רחבה יותר להפוך את הגולן מאדמה כבושה לבסיס קבוע להתרחבות. נקודה זו נוגעת בעצבים רגישים בעולם הערבי, כאשר רבות מהבירות חוששות מהפרויקט של "ישראל הגדולה".
קריאתו של אלשיבאני ל"עמדה ערבית ואסלאמית מאוחדת" לא הייתה רק סיסמה, אלא הייתה אסטרטגיה דיפלומטית חכמה. בהצגת עצמו כמגן על הסוגיה הפלסטינית, דמשק מנסה לשבור את בידודה הבינלאומי ולהציג את עצמה מחדש כשחקן מרכזי בפורומים האסלאמיים. מהלך זה מתרחש בזמן שהיחסים הערביים-סוריים חווים שיפור ניכר לאחר חזרתה של סוריה לליגת הערבים.
נאומו של אלשיבאני לא היה רק מילים, אלא היה הצהרה על מדיניות חוץ חדשה שסוריה מנסה דרכה:
להגדיר את עצמה מחדש ממדינה מוכת אסון לשותפה פעילה
לאחד את העולם האסלאמי סביב סוגיית פלסטין כגשר לשיבה הערבית
להפוך את תיק הגולן מסוגיה מבודדת לחלק מהסכסוך האזורי
האם העולם האסלאמי יהיה מוכן לאמץ את סוריה והאם דמשק תוכל לעבור מנאום הקורבן לשפת השחקן האזורי? התשובה עשויה לקבוע לא רק את עתיד סוריה, אלא גם את מאזן הכוחות באזור לשנים הבאות.
נאומו של אלשיבאני לא היה רק גינוי שגרתי, אלא העלה את זיכרון הסבל הסורי שנמשך 14 שנים. באומרו "העם הסורי חווה זאת וטעמו את מרירותו שוב ושוב", הוא קשר באופן סמוי בין הסבל של הסורים תחת המלחמה לבין הסבל של הפלסטינים תחת ההפצצות הישראליות. גישה חכמה זו ניסתה להציג את סוריה לא רק כמדינה קורבן, אלא כשותפה בסבל ההתנגדות.
הפרטים המרגשים ביותר בנאום היו המיקוד בהפרות של ישראל על הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974. באזכור "מרכזי המודיעין והנקודות הצבאיות באזורים האסורים", אלשיבאני רמז לאסטרטגיה ישראלית רחבה יותר להפוך את הגולן מאדמה כבושה לבסיס קבוע להתרחבות. נקודה זו נוגעת בעצבים רגישים בעולם הערבי, כאשר רבות מהבירות חוששות מהפרויקט של "ישראל הגדולה".
קריאתו של אלשיבאני ל"עמדה ערבית ואסלאמית מאוחדת" לא הייתה רק סיסמה, אלא הייתה אסטרטגיה דיפלומטית חכמה. בהצגת עצמו כמגן על הסוגיה הפלסטינית, דמשק מנסה לשבור את בידודה הבינלאומי ולהציג את עצמה מחדש כשחקן מרכזי בפורומים האסלאמיים. מהלך זה מתרחש בזמן שהיחסים הערביים-סוריים חווים שיפור ניכר לאחר חזרתה של סוריה לליגת הערבים.
נאומו של אלשיבאני לא היה רק מילים, אלא היה הצהרה על מדיניות חוץ חדשה שסוריה מנסה דרכה:
להגדיר את עצמה מחדש ממדינה מוכת אסון לשותפה פעילה
לאחד את העולם האסלאמי סביב סוגיית פלסטין כגשר לשיבה הערבית
להפוך את תיק הגולן מסוגיה מבודדת לחלק מהסכסוך האזורי
האם העולם האסלאמי יהיה מוכן לאמץ את סוריה והאם דמשק תוכל לעבור מנאום הקורבן לשפת השחקן האזורי? התשובה עשויה לקבוע לא רק את עתיד סוריה, אלא גם את מאזן הכוחות באזור לשנים הבאות.
