סוריה בין התקפה ליציבות: האם יצליחו המאמצים האמריקאיים החדשים?
August 31, 2025297 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
ברגע שבו סוריה נראית על סף שינוי היסטורי, קולות עולים בקונגרס האמריקאי הקוראים להפסיק את ההתקפה הישראלית על אדמותיה. עמדת זו שהוצגה על ידי חברים משני המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית כאחד, עשויה להעיד על תפנית חדשה במדיניות הבינלאומית כלפי סוריה שסבלה יותר מ-14 שנים של מלחמה.
רק ימים ספורים לאחר החלטה היסטורית להעלות את הסנקציות האמריקאיות על סוריה, הגיע ההודעה של שלושת החברים לשקף ראייה שונה לטיפול בתיק הסורי. זו אינה רק קריאה להפסקת אש, אלא הכרה משתמעת בכך שיציבות סוריה הפכה לצורך אזורי ובינלאומי.
התקיפות הישראליות האחרונות על פרברי דמשק, שבהן נהרגו שישה חיילים סורים, אינן עוברות בשקט כפי שקרה בעבר. ההודעה המשותפת מתארת את ההתקפות הללו כ"מזעזעות את היציבות", ברמז ברור לכך שהמשך ההתקפות מפריע להזדמנויות לשלום שהחלו להתגבש לאחר העלאת הסנקציות.
אך השאלה שעולה היא: האם לواשינגטון באמת יש את הרצון והיכולת לשכנע את בעלת בריתה הישראלית להפסיק את ההתקפות שלה?
הממשלה הסורית שלקחה את השלטון לאחר נפילת משטר אסד, נראית מעוניינת להקים יסודות ליציבות. הצהרותיו של שר החוץ הסורי אסעד אלשיבאני על כך שדמשק אינה שואפת למלחמה עם ישראל, ואישורו על הצורך ליישם את הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974, משקפים כוונה ברורה לסובב את הדף.
ברקע, ישנה מציאות חדשה שמתחילה להתגבש. העלאת הסנקציות האמריקאיות, הדרישות להפסיק את ההתקפה הישראלית, והמאמצים הבינלאומיים לשיקום, כל אלה מרמזים שהקהילה הבינלאומית החלה להבין שהמשך הסבל הסורי אינו מקובל עוד.
אך הדרך ליציבות עדיין מלאה באתגרים. בעוד שסוריה מנסה לקום מתוך חורבות המלחמה, המשך ההתקפה הישראלית מהווה איום ישיר לכל התקדמות אפשרית. ההודעה האמריקאית הגיעה בזמן, אך היא עדיין זקוקה לצעדים מעשיים שיתרגמו את המילים למעשים.
המשחק הפוליטי בסוריה נכנס לשלב חדש, שבו השטח אינו רק זירה למאבקים באמצעות שליחים, אלא הפך לזירה לבחינת רצון הקהילה הבינלאומית בהשגת שלום. ההצלחה במשוואה הקשה הזו דורשת יותר מאשר הודעות תקשורתיות, אלא רצון פוליטי אמיתי שיכול להטיל יציבות באזור שסבל זמן רב מהמלחמה.
רק ימים ספורים לאחר החלטה היסטורית להעלות את הסנקציות האמריקאיות על סוריה, הגיע ההודעה של שלושת החברים לשקף ראייה שונה לטיפול בתיק הסורי. זו אינה רק קריאה להפסקת אש, אלא הכרה משתמעת בכך שיציבות סוריה הפכה לצורך אזורי ובינלאומי.
התקיפות הישראליות האחרונות על פרברי דמשק, שבהן נהרגו שישה חיילים סורים, אינן עוברות בשקט כפי שקרה בעבר. ההודעה המשותפת מתארת את ההתקפות הללו כ"מזעזעות את היציבות", ברמז ברור לכך שהמשך ההתקפות מפריע להזדמנויות לשלום שהחלו להתגבש לאחר העלאת הסנקציות.
אך השאלה שעולה היא: האם לواשינגטון באמת יש את הרצון והיכולת לשכנע את בעלת בריתה הישראלית להפסיק את ההתקפות שלה?
הממשלה הסורית שלקחה את השלטון לאחר נפילת משטר אסד, נראית מעוניינת להקים יסודות ליציבות. הצהרותיו של שר החוץ הסורי אסעד אלשיבאני על כך שדמשק אינה שואפת למלחמה עם ישראל, ואישורו על הצורך ליישם את הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974, משקפים כוונה ברורה לסובב את הדף.
ברקע, ישנה מציאות חדשה שמתחילה להתגבש. העלאת הסנקציות האמריקאיות, הדרישות להפסיק את ההתקפה הישראלית, והמאמצים הבינלאומיים לשיקום, כל אלה מרמזים שהקהילה הבינלאומית החלה להבין שהמשך הסבל הסורי אינו מקובל עוד.
אך הדרך ליציבות עדיין מלאה באתגרים. בעוד שסוריה מנסה לקום מתוך חורבות המלחמה, המשך ההתקפה הישראלית מהווה איום ישיר לכל התקדמות אפשרית. ההודעה האמריקאית הגיעה בזמן, אך היא עדיין זקוקה לצעדים מעשיים שיתרגמו את המילים למעשים.
המשחק הפוליטי בסוריה נכנס לשלב חדש, שבו השטח אינו רק זירה למאבקים באמצעות שליחים, אלא הפך לזירה לבחינת רצון הקהילה הבינלאומית בהשגת שלום. ההצלחה במשוואה הקשה הזו דורשת יותר מאשר הודעות תקשורתיות, אלא רצון פוליטי אמיתי שיכול להטיל יציבות באזור שסבל זמן רב מהמלחמה.
