סין ורוסיה שואפות לעצב מחדש את המפה הגיאופוליטית העולמית, מהן הפעולות
September 4, 2025206 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
במהלך שמשקף שינוי אסטרטגי עמוק בבריתות האנרגיה העולמיות, סין ממשיכה לחזק את השותפות שלה עם רוסיה דרך פרויקטי אנרגיה ענקיים, מאתגרת בכך את הלחצים האמריקאיים והסנקציות המערביות. מהלכים אלה אינם מייצגים סתם עסקאות מסחריות חולפות, אלא הם עיצוב מחדש של המפה הגיאופוליטית של האנרגיה בעולם.
פרויקט "כוח סיביר 2" לייבוא גז רוסי מייצג את הקשר האחרון בסדרת שיתוף הפעולה המתרקמת בין בייג'ינג למוסקבה. הפרויקט הענק הזה, שיביא יותר מ-40 מיליון טון בשנה של גז טבעי, יהפוך את סין לייבואנית הגדולה ביותר של גז רוסי, תוך שהיא עוקפת את התלות המסורתית בשוק האירופי שהיה הצרכן הראשי של יצוא האנרגיה הרוסי לפני מלחמת אוקראינה.
המסר הגיאופוליטי כאן ברור: בעוד ארצות הברית ממשיכה במאמצים להחיל את שליטתה על שוק האנרגיה העולמית, סין בוחרת לחזק את בריתותיה האלטרנטיביות.
הזמן לא היה מקרי. ההחלטה של סין להגדיל את התלות שלה באנרגיה רוסית מגיעה לאחר שהממשל של טראמפ הטיל מכסים רחבים, ותגובה של שי ג'ינפינג הייתה להטיל מסים על גז טבעי נוזלי אמריקאי. מהלכים אלה משקפים את העלייה במתח בין שתי המעצמות, ואת השפעתה הישירה על שוקי האנרגיה העולמיים.
שיתוף פעולה סיני-רוסי זה מהווה אתגר ישיר לאסטרטגיה האמריקאית. בעוד וושינגטון שואפת לבודד את רוסיה כלכלית, בייג'ינג מציעה למוסקבה מוצא חיוני ליצוא שלה של אנרגיה. האנליסטים בברנשטין צופים כי הגז הרוסי יכסה 20% מהצרכים של סין עד שנות השלושים של המאה הנוכחית, בהשוואה ל-10% כיום.
אך שיתוף פעולה זה אינו חף מאתגרים. רוסיה עשויה להיאלץ לקבל מחירים נמוכים שמתקרבים לרמות המקומיות הסיניות, מה שיחליש את הכדאיות הכלכלית שלה. כמו כן, הזמן הארוך להוצאת הפרויקט לפועל - צפוי לאחר 2030 - משאיר מקום להרבה משתנים גיאופוליטיים.
המסר הברור ביותר הגיע מייבוא סין של משלוח הגז הטבעי הנוזלי הראשון מפרויקט הקוטב הצפוני 2 הכפוף לסנקציות אמריקאיות. מהלך זה מהווה מבחן מפורש לרצון הממשל של טראמפ להטיל סנקציות, ומאשר כי בייג'ינג לא תאפשר ללחצים האמריקאיים לקבוע את אפשרויות האנרגיה שלה.
פרויקט "כוח סיביר 2" לייבוא גז רוסי מייצג את הקשר האחרון בסדרת שיתוף הפעולה המתרקמת בין בייג'ינג למוסקבה. הפרויקט הענק הזה, שיביא יותר מ-40 מיליון טון בשנה של גז טבעי, יהפוך את סין לייבואנית הגדולה ביותר של גז רוסי, תוך שהיא עוקפת את התלות המסורתית בשוק האירופי שהיה הצרכן הראשי של יצוא האנרגיה הרוסי לפני מלחמת אוקראינה.
המסר הגיאופוליטי כאן ברור: בעוד ארצות הברית ממשיכה במאמצים להחיל את שליטתה על שוק האנרגיה העולמית, סין בוחרת לחזק את בריתותיה האלטרנטיביות.
הזמן לא היה מקרי. ההחלטה של סין להגדיל את התלות שלה באנרגיה רוסית מגיעה לאחר שהממשל של טראמפ הטיל מכסים רחבים, ותגובה של שי ג'ינפינג הייתה להטיל מסים על גז טבעי נוזלי אמריקאי. מהלכים אלה משקפים את העלייה במתח בין שתי המעצמות, ואת השפעתה הישירה על שוקי האנרגיה העולמיים.
שיתוף פעולה סיני-רוסי זה מהווה אתגר ישיר לאסטרטגיה האמריקאית. בעוד וושינגטון שואפת לבודד את רוסיה כלכלית, בייג'ינג מציעה למוסקבה מוצא חיוני ליצוא שלה של אנרגיה. האנליסטים בברנשטין צופים כי הגז הרוסי יכסה 20% מהצרכים של סין עד שנות השלושים של המאה הנוכחית, בהשוואה ל-10% כיום.
אך שיתוף פעולה זה אינו חף מאתגרים. רוסיה עשויה להיאלץ לקבל מחירים נמוכים שמתקרבים לרמות המקומיות הסיניות, מה שיחליש את הכדאיות הכלכלית שלה. כמו כן, הזמן הארוך להוצאת הפרויקט לפועל - צפוי לאחר 2030 - משאיר מקום להרבה משתנים גיאופוליטיים.
המסר הברור ביותר הגיע מייבוא סין של משלוח הגז הטבעי הנוזלי הראשון מפרויקט הקוטב הצפוני 2 הכפוף לסנקציות אמריקאיות. מהלך זה מהווה מבחן מפורש לרצון הממשל של טראמפ להטיל סנקציות, ומאשר כי בייג'ינג לא תאפשר ללחצים האמריקאיים לקבוע את אפשרויות האנרגיה שלה.
