סוריה ומאבק הכוחות הגדולים על חורבות המלחמה
August 8, 202592 צפיותזמן קריאה: 3 דקות
גודל גופן
16
סוריה מתהפכת היום לזירה של תחרות בין שלוש מעצמות גדולות: ארצות הברית, רוסיה וסין. כל אחת מהן שואפת לשרטט את מפת ההשפעה בסוריה החדשה.
וושינגטון רואה בנפילתו של משטר אסד הזדמנות זהב להשיג מה שנכשלו בו במשך עשרות שנים, והוא להוציא את סוריה מהציר הרוסי-איראני. ביקורו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בערב הסעודית ופגישתו עם השרע, והעלאת הסנקציות המערביות מדמשק, לא היו רק צעדים דיפלומטיים חולפים, אלא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר לקשר את סוריה עם המערב ולהפוך אותה לבעלת ברית אסטרטגית, אך הממשלה הסורית החדשה, למרות פתיחותה למערב, מודעת לכך שההשתעשעות המוחלטת עם אמריקה פירושה אובדן כל קלף מיקוח עם מוסקבה או בייג'ינג. כמו כן, הרחוב הסורי, שסבל במשך עשרות שנים מהשלטון הסמכותני, לא יקבל בקלות את הפיכת ארצו לבסיס צבאי או פוליטי של כוח זר.
רוסיה עדיין מחזיקה בקלפים חשובים, הבולטים שבהם הם הבסיס הצבאי בטרטוס, הנחשב לשער ההשפעה שלה בים התיכון. כמו כן, ביקורו של שר החוץ הסורי אסעד אלשיבאני במוסקבה, מאשר שדמשק לא רוצה לקטוע את הגשרים לחלוטין עם הקרמלין.
אך האתגר הגדול ביותר עבור רוסיה הוא לשכנע את ההנהגה הסורית החדשה שהיא יכולה להציע יותר ממה שמציע המערב. בצל הסנקציות המערביות על מוסקבה בשל מלחמת אוקראינה, וירידת הכלכלה שלה, קשה לה להתחרות בהשקעות האמריקאיות או המפרציות בשיקום.
בעוד התחרות האמריקאית-רוסית מתלהטת, סין נכנסת מהדלת האחורית, נושאת תיק מלא בהשקעות. יוזמת "החגורה והדרך" מעניקה לבייג'ינג קלף מנצח בסוריה, במיוחד שדמשק זקוקה נואשות למאות מיליארדים לשיקום. וסין תמיד הייתה זהירה להציג את עצמה כשותפה כלכלית לא פוליטית, מה שהופך אותה לבחירה מקובלת יחסית עבור הממשלה הסורית.
אך סין מתמודדת עם אתגר נוסף: איך להשקיע בסוריה מבלי לעורר את וושינגטון? התחרות האמריקאית-סינית הגלובלית עלולה למנוע מסוריה להפוך לתחנה מרכזית בפרויקטים של בייג'ינג. כמו כן, ההשפעה האיראנית המתרחקת בסוריה עלולה לפתוח את הדלת בפני סין למלא את החלל, אך זה לא יקרה בקלות בצל הערנות האמריקאית.
הממשלה הסורית החדשה מצד אחד, זקוקה לתמיכה מערבית כדי להציל את כלכלתה המתרסקת, ומצד שני, אינה יכולה להסתמך על הרוסים והסינים, שעשויים להיות איטיים יותר במתן, אך הם פחות תובעניים מהמערב כשמדובר בריבונות.
התסריט הסביר ביותר הוא שדמשק תנסה לשחק על כל החוטים, באמצעות אימוץ מדיניות "אי ההשתייכות המעשית", כלומר פתיחות לכולם מבלי להיות תלויה באף אחד. אך אפשרות זו כרוכה בסיכונים, שכן המעצמות הגדולות לא מציעות דבר בחינם.
בסופו של דבר, סוריה עומדת בצומת דרכים: או שהיא תצליח לנצל את התחרות הבינלאומית לטובת שיקום מדינה יציבה, או שהיא תהפוך לזירה נוספת למלחמות באמצעות סוכנויות, שבהן הסורים ישלמו את המחיר שוב. והבחירה בין שני המסלולים הללו לא תתקבל במוסקבה או בוושינגטון או בבייג'ינג, אלא בדמשק עצמה.
וושינגטון רואה בנפילתו של משטר אסד הזדמנות זהב להשיג מה שנכשלו בו במשך עשרות שנים, והוא להוציא את סוריה מהציר הרוסי-איראני. ביקורו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בערב הסעודית ופגישתו עם השרע, והעלאת הסנקציות המערביות מדמשק, לא היו רק צעדים דיפלומטיים חולפים, אלא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר לקשר את סוריה עם המערב ולהפוך אותה לבעלת ברית אסטרטגית, אך הממשלה הסורית החדשה, למרות פתיחותה למערב, מודעת לכך שההשתעשעות המוחלטת עם אמריקה פירושה אובדן כל קלף מיקוח עם מוסקבה או בייג'ינג. כמו כן, הרחוב הסורי, שסבל במשך עשרות שנים מהשלטון הסמכותני, לא יקבל בקלות את הפיכת ארצו לבסיס צבאי או פוליטי של כוח זר.
רוסיה עדיין מחזיקה בקלפים חשובים, הבולטים שבהם הם הבסיס הצבאי בטרטוס, הנחשב לשער ההשפעה שלה בים התיכון. כמו כן, ביקורו של שר החוץ הסורי אסעד אלשיבאני במוסקבה, מאשר שדמשק לא רוצה לקטוע את הגשרים לחלוטין עם הקרמלין.
אך האתגר הגדול ביותר עבור רוסיה הוא לשכנע את ההנהגה הסורית החדשה שהיא יכולה להציע יותר ממה שמציע המערב. בצל הסנקציות המערביות על מוסקבה בשל מלחמת אוקראינה, וירידת הכלכלה שלה, קשה לה להתחרות בהשקעות האמריקאיות או המפרציות בשיקום.
בעוד התחרות האמריקאית-רוסית מתלהטת, סין נכנסת מהדלת האחורית, נושאת תיק מלא בהשקעות. יוזמת "החגורה והדרך" מעניקה לבייג'ינג קלף מנצח בסוריה, במיוחד שדמשק זקוקה נואשות למאות מיליארדים לשיקום. וסין תמיד הייתה זהירה להציג את עצמה כשותפה כלכלית לא פוליטית, מה שהופך אותה לבחירה מקובלת יחסית עבור הממשלה הסורית.
אך סין מתמודדת עם אתגר נוסף: איך להשקיע בסוריה מבלי לעורר את וושינגטון? התחרות האמריקאית-סינית הגלובלית עלולה למנוע מסוריה להפוך לתחנה מרכזית בפרויקטים של בייג'ינג. כמו כן, ההשפעה האיראנית המתרחקת בסוריה עלולה לפתוח את הדלת בפני סין למלא את החלל, אך זה לא יקרה בקלות בצל הערנות האמריקאית.
הממשלה הסורית החדשה מצד אחד, זקוקה לתמיכה מערבית כדי להציל את כלכלתה המתרסקת, ומצד שני, אינה יכולה להסתמך על הרוסים והסינים, שעשויים להיות איטיים יותר במתן, אך הם פחות תובעניים מהמערב כשמדובר בריבונות.
התסריט הסביר ביותר הוא שדמשק תנסה לשחק על כל החוטים, באמצעות אימוץ מדיניות "אי ההשתייכות המעשית", כלומר פתיחות לכולם מבלי להיות תלויה באף אחד. אך אפשרות זו כרוכה בסיכונים, שכן המעצמות הגדולות לא מציעות דבר בחינם.
בסופו של דבר, סוריה עומדת בצומת דרכים: או שהיא תצליח לנצל את התחרות הבינלאומית לטובת שיקום מדינה יציבה, או שהיא תהפוך לזירה נוספת למלחמות באמצעות סוכנויות, שבהן הסורים ישלמו את המחיר שוב. והבחירה בין שני המסלולים הללו לא תתקבל במוסקבה או בוושינגטון או בבייג'ינג, אלא בדמשק עצמה.
