עתיד היחסים הסוריים-רוסיים: ומה שמפריע להם
ברגע שהוכרזה על ביקורו של שר החוץ הסורי אסעד השיבאני במוסקבה ביולי האחרון, החלו המעגלים הציבוריים לתהות על טיב הקשר בין סוריה החדשה למוסקבה, במיוחד לאור תיקים בעייתיים כמו גורלו של אסד והבסיסים הצבאיים הרוסיים בסוריה.
לאחר שנים של ברית בין רוסיה למשטר אסד, כיצד תהיה טבע היחסים הללו ומה האתגרים שיתמודדו עם ממשלת דמשק החדשה?
הקשר של רוסיה עם משטר אסד והשפעתו על סוריה החדשה
רוסיה התאגדה עם המשטר הקודם צבאית ופוליטית מאז תחילת המלחמה והכריזה על תמיכתה המלאה מאז 2015 ועד לנפילתו, ולאחר מכן העניקה לאסד ולמלוויו מקלט בטוח לאחר הנפילה, וכאן עולה השאלה לגבי צדק מעבר, כיצד יהיה עתידה כאשר היא נחשבת למכשול הגדול ביותר בפני כל קרבה שתקבל ממשלת דמשק.
אך השיח הדיפלומטי שולט במצב עד כה, האינטרסים המשותפים הם מטרה לשני הצדדים וזה ברור מהצהרות השיבאני במוסקבה שמאשרות את רצון דמשק להקים יחסים חדשים המבוססים על כבוד הדדי, וזה משקף שדמשק מודעת לחשיבות השחקן הרוסי באזור מבחינה צבאית וכלכלית, אך האתגרים בפני ממשלת דמשק אינם מוגבלים רק ליחסים טובים.
בסיסים צבאיים ודרישות ציבוריות
הבסיסים הצבאיים בחميمים וההסכמים הביטחוניים שנחתמו מראש בין המדינות, הם מהאתגרים הבולטים בפני ממשלת דמשק החדשה, כי אין אפשרות לסיים את הנוכחות הצבאית הרוסית בשלב זה, והוא אחד מהדרישות הציבוריות החשובות בסוריה, בעוד שהעברת תיק המשפט של بشار אסד לא סביר כי תועבר למוסקבה למשפט מחשש שזה יחליש את מעמדה האזורי.
סיבות הקרבה הסורית-רוסית
נראה כי דמשק מחפשת איזון במדיניות החוץ שלה, כי הקרבה למערב אינה מבטלת את פתיחת ערוצי תקשורת עם רוסיה, במיוחד שהיא נחשבת לגשר הבנה עם צדדים אחרים כמו איראן וישראל. אך לאור הבידוד הבינלאומי שחיה מוסקבה לאחר מלחמתה עם אוקראינה, האם היא יכולה להעניק לדמשק את ההשקעות והתמיכה הכלכלית שמעניקות המדינות המערביות והחאליגיות? במיוחד כאשר ישראל הפכה היום להיות כפופה יותר להחלטה האמריקאית.
ברור כי מוסקבה רוצה לשמור על האינטרסים שלה בסוריה במחירים הנמוכים ביותר, בעוד שסוריה שואפת להשיג יציבות פנימית ולהבטיח חזרה של הסכסוך המזוין. הצלחת היחסים בין המדינות תלויה בהפרדת העבר מההווה, ובמציאת נוסחה פשרה ששומרת על האינטרסים שלהן מבלי לעורר את כעס הרחוב הסורי או הקהילה הבינלאומית.
בפוליטיקה, האינטרסים בלבד שולטים במצב. אך נשאר השאלה לגבי מידת מוכנות רוסיה לוותר על קלף אסד, והאם דמשק מוכנה לקחת את הסיכון ביחסיה עם המערב למען שותפות עם מוסקבה שכבר אינה כמו בעבר?
