נתניהו ומקרון.. מלחמת ההצהרות שמביאה לריענון הבריתות במזרח התיכון
August 20, 202512 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן
16
מלב ליבה של הבירה הצרפתית פריז, שם היסטוריה של דיפלומטיה עתיקה, ועד למשרדי הכנסת בירושלים הכבושה, שם נאומי שנאה והתרחבות, פרצה מלחמת מילים חסרת תקדים בין ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו לנשיא הצרפתי עמנואל מקרון. הפעם, הקרב לא היה סביב התנחלויות או גבולות, אלא סביב החלטה צרפתית היסטורית: הכרה במדינת פלסטין.
נתניהו לא הסתפק בסירוב להחלטה הצרפתית, אלא הלך עד כדי האשמת מקרון ב"הצתת אנטישמיות" ברחובות פריז. מילים שבחר נתניהו בקפידה, יודע שהן יגיעו לעמקי הקהילה היהודית בצרפת, והוא גם יודע שהן יעוררו את חמתו של נשיא מדינה שתמיד הגן על זכות היהודים לחיות בביטחון.
אך הארמון הנשיאותי הצרפתי לא נשאר שקט. בין קירות ארמון האליזה ההיסטורי, יצא תגובה קשה שהגדירה את הצהרות נתניהו כ"נבזיות ומלאות במעוותים". זה לא היה רק סירוב להאשמה, אלא גם אישור שצרפת לא תאפשר לאף אחד לעוות את שמה או לנצל את סבל היהודים למטרות פוליטיות.
הרקע האמיתי למלחמת המילים הזו חורג מהכרת דיפלומטית בלבד. צרפת, בראשות מקרון, מנסה לשוב לתפקידה המסורתי כמתווכת בתהליך השלום, בעוד שנתניהו שואף לשמור על הסוגיה הפלסטינית כבת ערובה לסכסוך הפנימי הישראלי ולבריתות האזוריות.
ההחלטה הצרפתית אינה מתרחשת בחלל ריק. היא מגיעה בזמן שבו הדיפלומטיה הבינלאומית חווה שינויים משמעותיים, כאשר מדינות רבות החלו להעריך מחדש את עמדותיהן לגבי הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, במיוחד לאחר ההסלמה הצבאית האחרונה בעזה והגברת הפעולות ההתנחלותיות בגדה המערבית.
מקרון, בסירובו להיכנע ללחצים של נתניהו, שולח מסר ברור: שהזכות של הפלסטינים למדינה עצמאית אינה נושא שניתן להתפשר עליו. בכך הוא מצטרף לגל בינלאומי גובר המערער את המשך הכיבוש ודורש פתרון של שתי מדינות.
ואילו נתניהו, בשימושו בנשק האנטישמיות, מנסה להעביר את הדיון מזכות הפלסטינים להגנה על היהודים.
המשבר הדיפלומטי הזה עשוי להיות סימן לשינוי עמוק יותר בבריתות במזרח התיכון. צרפת, בהחלטתה האמיצה, עשויה לעודד מדינות אירופיות אחרות לנקוט צעדים דומים, מה שיביא לבידוד ישראל דיפלומטית וילחץ עליה לשוב לשולחן המו"מ.
המפגש בין נתניהו למקרון אינו סתם ריב בין שני מנהיגים, אלא קרב בין שתי חזונות לעתיד האזור: אחת רוצה לשמור על המצב הקיים, והשנייה דוחפת לשינוי אמיתי. והחודשים הקרובים יחשפו איזו מהחזונות תעצב את גורל המזרח התיכון.
נתניהו לא הסתפק בסירוב להחלטה הצרפתית, אלא הלך עד כדי האשמת מקרון ב"הצתת אנטישמיות" ברחובות פריז. מילים שבחר נתניהו בקפידה, יודע שהן יגיעו לעמקי הקהילה היהודית בצרפת, והוא גם יודע שהן יעוררו את חמתו של נשיא מדינה שתמיד הגן על זכות היהודים לחיות בביטחון.
אך הארמון הנשיאותי הצרפתי לא נשאר שקט. בין קירות ארמון האליזה ההיסטורי, יצא תגובה קשה שהגדירה את הצהרות נתניהו כ"נבזיות ומלאות במעוותים". זה לא היה רק סירוב להאשמה, אלא גם אישור שצרפת לא תאפשר לאף אחד לעוות את שמה או לנצל את סבל היהודים למטרות פוליטיות.
הרקע האמיתי למלחמת המילים הזו חורג מהכרת דיפלומטית בלבד. צרפת, בראשות מקרון, מנסה לשוב לתפקידה המסורתי כמתווכת בתהליך השלום, בעוד שנתניהו שואף לשמור על הסוגיה הפלסטינית כבת ערובה לסכסוך הפנימי הישראלי ולבריתות האזוריות.
ההחלטה הצרפתית אינה מתרחשת בחלל ריק. היא מגיעה בזמן שבו הדיפלומטיה הבינלאומית חווה שינויים משמעותיים, כאשר מדינות רבות החלו להעריך מחדש את עמדותיהן לגבי הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, במיוחד לאחר ההסלמה הצבאית האחרונה בעזה והגברת הפעולות ההתנחלותיות בגדה המערבית.
מקרון, בסירובו להיכנע ללחצים של נתניהו, שולח מסר ברור: שהזכות של הפלסטינים למדינה עצמאית אינה נושא שניתן להתפשר עליו. בכך הוא מצטרף לגל בינלאומי גובר המערער את המשך הכיבוש ודורש פתרון של שתי מדינות.
ואילו נתניהו, בשימושו בנשק האנטישמיות, מנסה להעביר את הדיון מזכות הפלסטינים להגנה על היהודים.
המשבר הדיפלומטי הזה עשוי להיות סימן לשינוי עמוק יותר בבריתות במזרח התיכון. צרפת, בהחלטתה האמיצה, עשויה לעודד מדינות אירופיות אחרות לנקוט צעדים דומים, מה שיביא לבידוד ישראל דיפלומטית וילחץ עליה לשוב לשולחן המו"מ.
המפגש בין נתניהו למקרון אינו סתם ריב בין שני מנהיגים, אלא קרב בין שתי חזונות לעתיד האזור: אחת רוצה לשמור על המצב הקיים, והשנייה דוחפת לשינוי אמיתי. והחודשים הקרובים יחשפו איזו מהחזונות תעצב את גורל המזרח התיכון.
