משא ומתן תחת הלחץ האמריקאי בחיפוש אחר הסכם ביטחוני מוגבל בדרום סוריה
September 17, 2025223 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
סוריה וישראל מגבירות את השיחות הסודיות שלהן תחת לחץ אמריקאי ברור כדי להגיע להסכם ביטחוני מוגבל, למרות ההיסטוריה הארוכה של עוינות ועימות בין שתי המדינות. המשא ומתן הזה מתנהל בבירות שונות במסגרת הניסיון האמריקאי להשיג פריצת דרך דיפלומטית שתאפשר לנשיא טראמפ להכריז עליה במהלך ישיבות העצרת הכללית של האומות המאוחדות בניו יורק.
השיחות שהחלו באופן חוקר באבו דאבי ובאקוא, ולאחר מכן עברו לפריז, מתמקדות בנושאים ביטחוניים מוגבלים, כאשר סוריה דורשת נסיגה של הכוחות הישראליים מהשטחים שעליהם השתלטו לאחרונה, והחזרת הפעולה באזור המפורז המוסכם בשנת 1974, והפסקת ההפצצות האוויריות והחדירות היבשתיות הישראליות. בעוד ישראל מראה הסתייגות רבה כלפי ויתור על הישגיה בשטח.
התפקיד האמריקאי מתגלה כגורם מכריע בהנעת השיחות הללו, כאשר וושינגטון שואפת להרחיב את מעגל המדינות המנרמלות את יחסיהן עם ישראל, במסגרת מה שמכונה "הסכמי אברהם". אך המאמצים האמריקאיים מתמודדים עם סיבוכים בשטח, כאשר הדרום הסורי סובל ממצבים ביטחוניים רגישים.
למרות הלחץ האמריקאי, הנשיא הסורי אחמד אל-שרע נראה זהיר, כאשר הוא הודיע לנציג האמריקאי כי התנאים "עדיין לא בשלים" להסכם שלום כולל, וטוען כי "מרכיבי האמון הבסיסיים חסרים לחלוטין". זהירות זו מצד סוריה מתמודדת עם קו נוקשה ישראלי בשיחות, כאשר תל אביב אינה מציעה ויתורים משמעותיים.
האתגר הגדול ביותר טמון בפער האמון בין הצדדים ובסיבוכים בשטח בדרום סוריה, כאשר חדירות ישראליות נמשכות והדרישות המקומיות להיפרדות הולכות ומתרקמות. כל הגורמים הללו הופכים כל הסכם מוגבל להישג גדול בזכות עצמו, למרות המרחק מהשגת שלום כולל.
שיחות אלו נותרות ניסיון מוקדם, שמפריע לו היסטוריה של עימות וחוסר אמון, והתנגדות לאינטרסים. ההצלחה בהשגת אפילו הסכם ביטחוני מוגבל תדרוש יותר מלחץ אמריקאי, אלא רצון פוליטי אמיתי משני הצדדים ומוכנות להציע ויתורים שלא התגלו עדיין בצורה ברורה.
השיחות שהחלו באופן חוקר באבו דאבי ובאקוא, ולאחר מכן עברו לפריז, מתמקדות בנושאים ביטחוניים מוגבלים, כאשר סוריה דורשת נסיגה של הכוחות הישראליים מהשטחים שעליהם השתלטו לאחרונה, והחזרת הפעולה באזור המפורז המוסכם בשנת 1974, והפסקת ההפצצות האוויריות והחדירות היבשתיות הישראליות. בעוד ישראל מראה הסתייגות רבה כלפי ויתור על הישגיה בשטח.
התפקיד האמריקאי מתגלה כגורם מכריע בהנעת השיחות הללו, כאשר וושינגטון שואפת להרחיב את מעגל המדינות המנרמלות את יחסיהן עם ישראל, במסגרת מה שמכונה "הסכמי אברהם". אך המאמצים האמריקאיים מתמודדים עם סיבוכים בשטח, כאשר הדרום הסורי סובל ממצבים ביטחוניים רגישים.
למרות הלחץ האמריקאי, הנשיא הסורי אחמד אל-שרע נראה זהיר, כאשר הוא הודיע לנציג האמריקאי כי התנאים "עדיין לא בשלים" להסכם שלום כולל, וטוען כי "מרכיבי האמון הבסיסיים חסרים לחלוטין". זהירות זו מצד סוריה מתמודדת עם קו נוקשה ישראלי בשיחות, כאשר תל אביב אינה מציעה ויתורים משמעותיים.
האתגר הגדול ביותר טמון בפער האמון בין הצדדים ובסיבוכים בשטח בדרום סוריה, כאשר חדירות ישראליות נמשכות והדרישות המקומיות להיפרדות הולכות ומתרקמות. כל הגורמים הללו הופכים כל הסכם מוגבל להישג גדול בזכות עצמו, למרות המרחק מהשגת שלום כולל.
שיחות אלו נותרות ניסיון מוקדם, שמפריע לו היסטוריה של עימות וחוסר אמון, והתנגדות לאינטרסים. ההצלחה בהשגת אפילו הסכם ביטחוני מוגבל תדרוש יותר מלחץ אמריקאי, אלא רצון פוליטי אמיתי משני הצדדים ומוכנות להציע ויתורים שלא התגלו עדיין בצורה ברורה.
