איראן מחמיאה לטרמפ עם הצעות נפט גדולות.. האם תצליח "הדיפלומטיה הכלכלית" למנוע עימות?

בניסיון ברור להימנע מעימות צבאי פוטנציאלי עם ארצות הברית, טהראן הגבירה את המסרים הכלכליים שלה לממשלת הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, ומציעה מה שמכונה במעגלים דיפלומטיים "עסקאות מפתות" בתחומי הנפט, הגז והתעופה, במקביל לסבבי המשא ומתן הגרעיני המתקיימים.
לפי דיווח שפורסם באתר המוניטור, ההצעה האיראנית נושאת כותרת לא רשמית בולטת: "עסקים.. לא פצצות" — ברמיזה ישירה לניסיון לפנות לטראמפ בשפת הכלכלה וההשקעה שהציג תמיד כעדיפות במדיניות החוץ שלו.

הצעות נפט וגז והשקעות במיליארדי דולרים

שר הנפט האיראני, מחסן פק ניג'אד, אישר כי שיתוף פעולה עם וושינגטון בתחום האנרגיה "אפשרי" אם המשא ומתן יניב תוצאות חיוביות.
באותו הקשר, הדגיש סגן שר החוץ לעניינים כלכליים, חמיד גאנברי, במהלך מפגש של לשכת המסחר האיראנית ב-15 בפברואר, כי תיקי הנפט והגז, הכרייה ורכישת מטוסים, נמצאים במסגרת המשא ומתן, עם הדגשה על הצורך להשיג הכנסות כלכליות מוחשיות לכל הסכם פוטנציאלי.
המסר האיראני נראה ברור: איראן אינה זירה למלחמה.. אלא הזדמנות השקעה עצומה.

הימור על "מנטליות העסקאות"

טהראן מנסה לנצל מה שהיא רואה כהעדפה אצל טראמפ שנותנת עדיפות לאינטרסים מסחריים על פני עימותים צבאיים. משקיפים רואים כי כמה מתווכים אזוריים עודדו את המסלול הזה, believing that a broad economic offer might be more attractive to the American president than the option of escalation.
אבל ההימור הזה נתקל בספקות רציניים. המוניטור ציטט אנליסטים שאמרו כי הסיכויים להגיע להסכם שיאפשר השקעות אמריקאיות ישירות בתוך איראן נותרו נמוכים מאוד, לאור הסנקציות המצטברות, הסביבה המשפטית המורכבת, והעוינות ההיסטורית כלפי חברות אמריקאיות.

צל של "הסנריו הוונצואלי"

עם עליית הלחצים האמריקאיים, החלו כמה משקיפים להשוות את המצב האיראני למה שקרה בוונצואלה לאחר הדחת הנשיא ניקולאס מדורו, כאשר וושינגטון מיהרה לסדר את התמונה הנפטית שם.
בהקשר זה, רמז נשיא מכון הנפט האמריקאי על נכונות חברות האנרגיה האמריקאיות לשחק תפקיד ב"ייצוב" תחום האנרגיה האיראני אם ישתנה המשוואה הפוליטית.
הדיווח רואה כי דברי טהראן על פתיחת דלתות ההשקעה עשויים להיות ניסיון מקדים להימנע מסנריו דומה, על ידי רמיזה לשותפות במקום לסכן את עצמם במבנה כפוי של תחום הנפט שלהם.

סנקציות שמפריעות לכל פריצה

למרות השיח הפיוסי, הסנקציות האמריקאיות שהוטלו מאז שנות השמונים של המאה הקודמת נותרות מכשול מבני לכל שיתוף פעולה ישיר. כמו כן, החוקים האיראניים הנוכחיים אינם מאפשרים בקלות את השותפויות הנדרשות כדי למשוך חברות אמריקאיות גדולות.
פקיד אמריקאי ציין לאחרונה כי וושינגטון בוחנת אפשרויות להקל על חלק מההגבלות הפיננסיות או האיסור על מכירות הנפט, אך כל צעד כזה ידרוש סידורים פוליטיים וביטחוניים מורכבים.

תקדים שאינו מעודד אופטימיות

הדיווח מזכיר כי איראן כבר הציעה באפריל 2025 את עצמה כהזדמנות השקעה "טריליאונית" בפני ארצות הברית, דרך שר החוץ שלה אבאס עיראקי, אך זה לא מנע מוושינגטון מאוחר יותר לפגוע באתרים גרעיניים איראניים ביוני של אותה שנה.

וכאן עולה השאלה החשובה ביותר:
האם די בשפת העסקאות כדי להרתיע את אפשרות הכוח, או שהדיפלומטיה הכלכלית היא רק תחנה זמנית לפני מבחן קשה יותר?
בעוד המועד האחרון למשא ומתן מתקרב והמתיחות האזורית גוברת, טהראן נראית נחושה להציג את הכלכלה כגשר מעבר... אך ההחלטה הסופית עשויה להתקבל מחוץ לאולמות הישיבות, בחשבונות הכוח והאינטרסים הגדולים.