איראן מודיעה רשמית על מותו של המנהיג העליון עלי חמינאי והתחלת אבל של 40 יום
במראה שמזעזע את האזור ומדליק כותרות ברחבי העולם, הודיעה הממשלה האיראנית על אבל כללי למשך 40 ימים, והשבתת משרדים רשמיים למשך 7 ימים, לאחר ההודעה הרשמית על מותו של המנהיג העליון של הרפובליקההאיסלאמית האיראניתעלי חמינאי, בהתקפות שתוארו כהתקפות אמריקאיות-ישראליות שהכו בבירה טהראן אתמול בשבת.
* הודעה רשמית לאחר שעות של דיון
ערוצי תקשורת איראניים רשמיים, בהם הטלוויזיה האיראנית וסוכנות הידיעות פרס, אישרו את הידיעה על מותו של חמינאי, והדגישו שהוא הותקף בזמן שהיה במשרדו בשעות הבוקר.
כמו כן, המועצה העליונה לביטחון לאומי האיראנית הודיעה על הידיעה של "ההשתעשעויות", בעוד שהמשמרות המהפכניים האיראניים איימו על "נקמה מוחצת ונחרצת" מהאחראים על הפעולה.
ההודעה הרשמית הגיעה לאחר סתירות בעמדות; טהראן הכחישה בשעות הראשונות את הדיווחים על מותו של המנהיג, ותיארה אותם כ"מלחמה פסיכולוגית", לפני שהאישר הטלוויזיה הרשמית מאוחר יותר את הידיעה על מותו בבוקר יום ראשון.
* טראמפ מודיע… וישראל מאשרת
מנגד, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הודיע על מותו של חמינאי דרך חשבונו בפלטפורמת "טראות' סושיאל", ואישר שהפעולה בוצעה "בשיתוף פעולה הדוק עם ישראל", ושירותי המודיעין ומערכות המעקב האמריקאיות שיחקו תפקיד מכריע בזיהוי מיקומו בזמן פגישה עם בכירי עוזריו.
כמו כן, דיווחו אמצעי תקשורת על כך שגורם ישראלי בכיר אמר כי חמינאי "נורה והוצא גופתו", והדגיש שההתקפה התרחשה במקביל לפגישה מנהיגותית גבוהה בטהראן.
* נפילת בני משפחתו
ודיווחים רשמיים איראניים ציינו שההתקפות גרמו גם למותם של מספר בני משפחת המנהיג, ביניהם בתו, ונכדתו, ואשת בנו, בנוסף לחתנו.
כמו כן, דווח על מות מנהל משרדו ומספר יועציו במהלך ההתקפה עצמה.
* אבל באיראן ובעיראק
ואיראן הודיעה על אבל כללי למשך 40 ימים, עם מתן חופשה רשמית למשך 7 ימים ברחבי המדינה.
כמו כן, עיראק הודיעה על אבל למשך שלושה ימים בסולידריות עם איראן.
* איום בנקמה והסלמה אזורית
המשמרות המהפכניים האיראניים הדגישו בהודעה רשמית כי "יד הנקמה תפגע ברוצחי האימאם חמינאי בעונש קשה ונחרץ", בזמן שהאזור חווה מתיחות חסרת תקדים, עם חילופי התקפות בין איראן לישראל, ופחדים מהתרחבות העימות.
עוזבו של חמינאי, שהוביל את איראן מאז 1989, פותח את הדלת לשלב פוליטי וביטחוני רגיש מאוד בתוך איראן, ומעלה שאלות גורליות לגבי עתיד ההנהגה בטהראן, ואופן בחירת המנהיג החדש, והשלכות לכך על האיזונים באזור כולו.
