עזה מתמודדת עם משבר מים חמור בעיצומו של הפצצות ומצור

בעקבות העלייה בפעולות הצבאיות הישראליות והמשך המצור הכבד על רצועת עזה מזה חודשים, מזהירות ארגונים בינלאומיים ומקומיים מפני אסון הומניטרי קרוב שמאיים על חייהם של יותר משני מיליון בני אדם, עם החרפת משבר המים והיובש, לצד רעב ועקירה שהאוכלוסייה חווה מדי יום.

הודיעה עיריית עזה היום שבת, כי העיר מתמודדת עם משבר צמא חמור, בעיצומו של קריסה כמעט מוחלטת של מערכות המים והביוב, ומזהירה כי המצב הבריאותי והסביבתי הולך ומחמיר עם עלייה בהפצת מגפות ומחלות הנובעות מחוסר מים.

והעירייה ציינה בהודעה לעיתונות כי כמות המים הזמינה כיום מכסה רק פחות מ25% מהצרכים היומיים של תושבי העיר, והבהירה כי מה שמסופק כולל:

_ 15 אלף כוסות ביום דרך קו המים הישראלי "מיקרוט" (כמות שאינה יציבה ומשתנה).

_ 10 אלפים כוסות מיוצרות מבארות מים מקומיות שהצוותים העירוניים עדיין יכולים להגיע אליהן, במרכז העיר ובחלק מהאזורים המוגבלים.

מוקדם יותר, הזהירה ארגון האומות המאוחדות לילדים (יוניסף) כי רצועת עזה מתקרבת לשלב המוות מצמא, לאחר שהפסיקו כ60% מהמתקנים לייצור מים לשתייה ורוב תחנות הביוב וההתפלה יצאו מכלל שירות.

ואמר דובר הארגון ג'יימס אלדר מג'נבה :

"הילדים יתחילו למות מצמא. הדלק שעליו מתבססות תחנות השאיבה וההתפלה לספק מים נקיים עומד להיגמר".

עזה חווה שיתוק כמעט מוחלט בתשתית המים, לאחר שהושמדו תחנות ההתפלה, המאגרים, והצינורות, כתוצאה מההפצצות המתמשכות.

כמו כן, הפסקת החשמל המתמשכת מאז מרץ האחרון גרמה להפסקת רוב תחנות ההתפלה, בעוד שהמניעה של הכנסת דלק הביאה לשיבוש מה שנשאר מהמתקנים החיוניים.

עם עליית ההתקפה הישראלית על עיר עזה מאז סוף אוגוסט, נמשך העקירה ההמונית דרומה, כאשר דיווחה שירותי החירום הפלסטיניים ביום שישי האחרון כי כ450 אלף אנשים עזבו את העיר לכיוון דרום הרצועה.

מנגד, העריך הצבא הישראלי את מספר העקורים בכ480 אלף, בעוד שהאזרחים מתמודדים עם קשיים חמורים לעזוב את העיר, עם עומס בדרכים המובילות לדרום ועליית עלויות התחבורה, בזמן שהדרכים הללו נתונות להפצצות, מה שמסכן את חייהם של האזרחים.

ואישרה עיריית עזה כי מה שמתרחש הוא הסלמה של מלחמת השמדה מאורגנת, והצביעה על כך שמשבר המים המתרקם משקף את גודל האסון שהאוכלוסייה חווה מדי יום, תוך חוסר מוחלט במענה לצרכים הבסיסיים לחיים.

בעוד שמספר הקורבנות האזרחיים הולך ועולה, מתגברות הקולות המקומיים והבינלאומיים הקוראים לסיים את המצור, ולספק מסדרים בטוחים לסיוע הומניטרי, במיוחד מים ודלק, לפני שעזה תיכנס לשלב שאין ממנו חזרה.

בעקבות המצב הקשה הזה, החיים בעזה תלויים בחוט דק של מים, מזון והישרדות, בזמן שהסכסוך נמשך, והסכנה לילדים, נשים וקשישים הולכת ומתרקמת, כאשר הם חיים בין פחד, רעב וצמא.