הסרת הסנקציות האמריקאיות מהווה שינוי אסטרטגי בעיצומם של שינויים אזוריים
גודל גופן
16
לאחר יותר משני עשורים של מצור כלכלי, סוריה חווה מפנה היסטורי עם ההכרזה של ארצות הברית על ביטול הסנקציות שהוטלו מאז 2004. ההחלטה הזו לא נולדה בחלל ריק, אלא הייתה תוצאה של שינויים גיאופוליטיים עמוקים לאחר נפילת משטר אסד, והופעת ממשלה חדשה שניסתה להציג את עצמה כשותפה שונה למערב.
המסע החל במאי 2004 כאשר הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש חתם על ההוראה המבצעית 13338, שהומנה בעילות של תמיכה בטרור ובתיק הנשק הכימי. במשך השנים, הסנקציות הללו הפכו לרשת מורכבת שכללה את חוק קיסר משנת 2019, שהדק את החנק על הכלכלה הסורית והבודד אותה מהעולם.
היום, הנשיא האמריקאי חותם על ההוראה 14312 לא כמתנה, אלא כהכרה במציאות חדשה. נפילת משטר אסד, עליית הנהגה חדשה, ושינוי סדרי העדיפויות של המדיניות האמריקאית באזור, כל אלה הם גורמים שהניעו את וושינגטון לבחון מחדש את חשבונותיה. אך ההחלטה נושאת בחובה זהירות ברורה - הסנקציות לא הוסרו על כולם. בראשות משרד פיקוח על נכסים זרים (OFAC), ארצות הברית שמרה על כלי האחראיות נגד דמויות המשטר הקודם, מפרי זכויות האדם וסוחרי הסמים, כאות לכך שהמערב לא יוותר על קלף הלחץ המוסרי.
לכלכלה הסורית שהושמדה על ידי מלחמה וסנקציות, החוק הזה נראה כמפלט חמצן. פתיחת הדלתות לבנקים בינלאומיים, חזרת ההעברות הכספיות, והתחלת זרימת ההשקעות - במיוחד מהחוף - כל אלה הם אינדיקציות לאפשרות של לידת כלכלה חדשה. אך הדרך לא תהיה מרופדת בפרחים. סוריה עדיין סובלת מתשתיות הרוסות, משחיתות נרחבת, ומתחרות אזורית חריפה על עסקאות שיקום.
האתגר הגדול ביותר בפני הממשלה הסורית החדשה יהיה להפוך את ההזדמנות הזהב הזו למציאות מוחשית. האם היא תוכל לשכנע את המשקיעים הזרים ברצינות הרפורמות? האם היא תצליח לאזן את הקשרים בין הכוחות האזוריים המתמודדים על השפעה?
התשובות האזוריות היו מגוונות. בין קבלת פנים ברורה מהחוף, להססנות אירופאית בולטת, ולזהירות איראנית מ"הגמוניה חדשה", נראה כי סוריה נכנסת לשלב חדש של מאבק על השפעה, אך הפעם באמצעים כלכליים במקום נשק.
ההחלטה הזו אינה סוף הדרך, אלא תחילת פרק חדש בפרקי המשבר הסורי. זהו שינוי ממלחמת רובים למלחמת אינטרסים, משדה קרב צבאי לשוק פתוח להשקעות. ההצלחה או הכישלון לא יימדדו בהסרת הסנקציות, אלא ביכולת הסורים להפוך את ההזדמנות הזו לשלום מתמשך ושגשוג אמיתי.
המסע החל במאי 2004 כאשר הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש חתם על ההוראה המבצעית 13338, שהומנה בעילות של תמיכה בטרור ובתיק הנשק הכימי. במשך השנים, הסנקציות הללו הפכו לרשת מורכבת שכללה את חוק קיסר משנת 2019, שהדק את החנק על הכלכלה הסורית והבודד אותה מהעולם.
היום, הנשיא האמריקאי חותם על ההוראה 14312 לא כמתנה, אלא כהכרה במציאות חדשה. נפילת משטר אסד, עליית הנהגה חדשה, ושינוי סדרי העדיפויות של המדיניות האמריקאית באזור, כל אלה הם גורמים שהניעו את וושינגטון לבחון מחדש את חשבונותיה. אך ההחלטה נושאת בחובה זהירות ברורה - הסנקציות לא הוסרו על כולם. בראשות משרד פיקוח על נכסים זרים (OFAC), ארצות הברית שמרה על כלי האחראיות נגד דמויות המשטר הקודם, מפרי זכויות האדם וסוחרי הסמים, כאות לכך שהמערב לא יוותר על קלף הלחץ המוסרי.
לכלכלה הסורית שהושמדה על ידי מלחמה וסנקציות, החוק הזה נראה כמפלט חמצן. פתיחת הדלתות לבנקים בינלאומיים, חזרת ההעברות הכספיות, והתחלת זרימת ההשקעות - במיוחד מהחוף - כל אלה הם אינדיקציות לאפשרות של לידת כלכלה חדשה. אך הדרך לא תהיה מרופדת בפרחים. סוריה עדיין סובלת מתשתיות הרוסות, משחיתות נרחבת, ומתחרות אזורית חריפה על עסקאות שיקום.
האתגר הגדול ביותר בפני הממשלה הסורית החדשה יהיה להפוך את ההזדמנות הזהב הזו למציאות מוחשית. האם היא תוכל לשכנע את המשקיעים הזרים ברצינות הרפורמות? האם היא תצליח לאזן את הקשרים בין הכוחות האזוריים המתמודדים על השפעה?
התשובות האזוריות היו מגוונות. בין קבלת פנים ברורה מהחוף, להססנות אירופאית בולטת, ולזהירות איראנית מ"הגמוניה חדשה", נראה כי סוריה נכנסת לשלב חדש של מאבק על השפעה, אך הפעם באמצעים כלכליים במקום נשק.
ההחלטה הזו אינה סוף הדרך, אלא תחילת פרק חדש בפרקי המשבר הסורי. זהו שינוי ממלחמת רובים למלחמת אינטרסים, משדה קרב צבאי לשוק פתוח להשקעות. ההצלחה או הכישלון לא יימדדו בהסרת הסנקציות, אלא ביכולת הסורים להפוך את ההזדמנות הזו לשלום מתמשך ושגשוג אמיתי.
