סוף שלטון הדולר: שינוי גיאופוליטי או ביטחון כלכלי?

באולם פסגת שנחאי לשיתוף פעולה בטיאנג'ין, עמד הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין כדי להכריז על מה שכינו רבים כגונג של הלווייה של השלטון החד צדדי של הדולר. דבריו לא היו רק נאום פוליטי חולף, אלא שיקפו שינוי גיאופוליטי עמוק שהחל להופיע על פני המערכת הפיננסית העולמית.
פוטין, שהגדיר את התלות בדולר כ"כלי סחיטה פוליטי", לא דיבר באוויר. הסנקציות האמריקאיות המתרבות, שהוכפלו שלוש פעמים מאז שנת 2000, הפכו את המטבע הירוק מכלי למסחר לנשק גיאופוליטי. שינויים אלו דחפו מדינות מקניה ועד סרי לנקה לחפש חלופות, מהסכמים למסחר במטבעות מקומיים ועד להגדלת המאגרים של זהב.
המספרים מדברים בעד עצמם: חלקו של הדולר במאגרים העולמיים ירד ל-57.8%, לאחר שהיה מעל 70% בתחילת האלף. ירידה זו, אם כי איטית, משקפת מגמה עולה לעבר ריבוי מטבעות שמחפשות הכלכלות המתפתחות כדי להגן על עצמן מתנודות המדיניות האמריקאית.
הנופים מהשטח מספרים סיפור שונה. בקניה, ההסכמים הנפטיים במטבעות מקומיים הקלו על הלחץ על הדולר בכ-500 מיליון דולר בחודש. ובסרי לנקה, הסדרים עם הרופי ההודי אפשרו להפחית את התלות במטבע האמריקאי. פתרונות פרגמטיים אלו, למרות מגבלותיהם, מוכיחים שהעולם מחפש דרכים חדשות לעסקאות פיננסיות.
החזון שהציג פוטין לארגון שנחאי - מערכת תשלומים משותפת ואגרות חוב משותפות - נראה שאפתני, אך הוא מתמודד עם אתגרים משמעותיים. בניית מערכת פיננסית חלופית דורשת יותר מרצון פוליטי; היא דורשת תשתית פיננסית מורכבת, רמות גבוהות של אמון הדדי, ויכולת לספק נזילות ויציבות שהשווקים האמריקאיים מספקים.
ההערכות מצביעות על כך שחלקו של הדולר עשוי לרדת ל-50% עד 2035, אך זה לא אומר שסופו של שלטונו. היעדר חלופה ברורה וחזקה ישאיר את המטבע האמריקאי בראש, אם כי בעוצמה פחותה מבעבר.
נראה שהעולם עומד בצומת דרכים: מצד אחד, רצון גובר להשתחרר מהשלטון האמריקאי, ומצד שני, היעדר חלופה אמיתית שיכולה למלא את החלל. המעבר לריבוי מטבעות ידרוש זמן רב, והוא יהיה כרוך בסיכונים, אך הוא הפך לצורך עבור רבות מהמדינות שהתעייפו משימוש במטבע שלהן כנשק נגדן.
המסר שפוטין שיגר מטיאנג'ין עשוי להיות רק ההתחלה של מסע ארוך לעבר מערכת פיננסית עולמית מאוזנת יותר, אך הדרך עדיין ארוכה ומאתגרת.