סוריה: הישגים דיפלומטיים מול אתגרי הריבונות
August 21, 202521 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן
16
לאחר שמונה חודשים מ"העצמאות השנייה" שסיימה את עידן بشאר אסד, סוריה החדשה מתמודדת עם משוואה קשה: הצלחות דיפלומטיות בולטות בסביבה האזורית והבינלאומית, אך הן נתקלות באתגרים פנימיים שמקשים על בניית המדינה המאוחדת. פרדוקס זה מגדיר את מאפייני השלב המעברי המורכב ביותר בהיסטוריה של סוריה המודרנית.
ההנהגה הסורית החדשה הצליחה להשיג פריצות דיפלומטיות חסרות תקדים. מהבדידות הבינלאומית לקבלת פניו של הנשיא אחמד אל-שרע בריאד ובפריז, דמשק הפכה ממדינה מנודה לשותפה אזורית מקובלת. שינוי זה לא היה מקרי, אלא תוצאה של שינוי גיאופוליטי גדול יותר:
היחסים עם המפרץ: אל-שרע הצליח להרגיע את סעודיה וקטאר כי הפרויקט שלו הוא לאומי ולא חוצה גבולות, מה שפתח את הדלת להשקעות עצומות ולשותפויות אסטרטגיות.
המערב המתקבל: בריטניה וצרפת הובילו פתיחה אירופית מהירה, בעוד וושינגטון שמרה על עמדה זהירה בשל הלחצים הישראליים.
רוסיה המסתגלת: למרות מורשת התמיכה באסד, מוסקבה החלה להתמודד עם המציאות החדשה, ושר החוץ שלה ביקר בדמשק באות ברור.
לא היו הפתחות פוליטיות סתם דיבורים דיפלומטיים, אלא הן הפכו לחוזים מוחשיים: עסקה קטרית לספק גז לסוריה דרך טורקיה והסכם צרפתי לניהול נמל לטקיה והשקעות סעודיות ומפרציות בתשתיות וחוזה כוויתי לרכישת חברת תקשורת סורית.
למרות ההצלחות החיצוניות, דמשק מתמודדת עם בעיות קיומיות בפנים הצפון הכורדי הסכם מרץ עם "קבוצת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" נותר על הנייר, בעוד הדרישות ההפרדתיות לדستور חדש וכוחות חמושים עצמאיים מתגברות.
ההנהגה החדשה נפלה לאותן טעויות של קודמתה מצמצום בסיס השלטון והתעלמות מזרמים אופוזיציוניים והדרה של כוחות מהפכניים שיכלו לחזק את הלגיטימיות.
סוריה עומדת בצומת דרכים של בחירת כוח: מלחמת אזרחים חדשה עשויה להתפרץ אם דמשק תנסה להרחיב את שליטתה על האזורים המופרדים. ובחירת המשא ומתן: המשך המסלול הפוליטי המעורפל, עם הסיכון להעצמת הישויות ההפרדתיות.
האתגר האמיתי של סוריה החדשה אינו ביחסים הבינלאומיים, אלא ביכולת לבנות חוזה חברתי חדש שמאחד את הסורים תחת זהות לאומית מאוחדת. ההצלחות הדיפלומטיות יישארו שבירות כל עוד שטחי המדינה קרועים.
השאלה שעומדת בפני הסורים עכשיו: האם המהפכה שלהם תהפוך לשינוי פשוט בפנים, או שתהיה נקודת מוצא לחוזה חברתי חדש שישמור על אחדות הארץ ויממש את שאיפות המהפכה.
ההנהגה הסורית החדשה הצליחה להשיג פריצות דיפלומטיות חסרות תקדים. מהבדידות הבינלאומית לקבלת פניו של הנשיא אחמד אל-שרע בריאד ובפריז, דמשק הפכה ממדינה מנודה לשותפה אזורית מקובלת. שינוי זה לא היה מקרי, אלא תוצאה של שינוי גיאופוליטי גדול יותר:
היחסים עם המפרץ: אל-שרע הצליח להרגיע את סעודיה וקטאר כי הפרויקט שלו הוא לאומי ולא חוצה גבולות, מה שפתח את הדלת להשקעות עצומות ולשותפויות אסטרטגיות.
המערב המתקבל: בריטניה וצרפת הובילו פתיחה אירופית מהירה, בעוד וושינגטון שמרה על עמדה זהירה בשל הלחצים הישראליים.
רוסיה המסתגלת: למרות מורשת התמיכה באסד, מוסקבה החלה להתמודד עם המציאות החדשה, ושר החוץ שלה ביקר בדמשק באות ברור.
לא היו הפתחות פוליטיות סתם דיבורים דיפלומטיים, אלא הן הפכו לחוזים מוחשיים: עסקה קטרית לספק גז לסוריה דרך טורקיה והסכם צרפתי לניהול נמל לטקיה והשקעות סעודיות ומפרציות בתשתיות וחוזה כוויתי לרכישת חברת תקשורת סורית.
למרות ההצלחות החיצוניות, דמשק מתמודדת עם בעיות קיומיות בפנים הצפון הכורדי הסכם מרץ עם "קבוצת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" נותר על הנייר, בעוד הדרישות ההפרדתיות לדستور חדש וכוחות חמושים עצמאיים מתגברות.
ההנהגה החדשה נפלה לאותן טעויות של קודמתה מצמצום בסיס השלטון והתעלמות מזרמים אופוזיציוניים והדרה של כוחות מהפכניים שיכלו לחזק את הלגיטימיות.
סוריה עומדת בצומת דרכים של בחירת כוח: מלחמת אזרחים חדשה עשויה להתפרץ אם דמשק תנסה להרחיב את שליטתה על האזורים המופרדים. ובחירת המשא ומתן: המשך המסלול הפוליטי המעורפל, עם הסיכון להעצמת הישויות ההפרדתיות.
האתגר האמיתי של סוריה החדשה אינו ביחסים הבינלאומיים, אלא ביכולת לבנות חוזה חברתי חדש שמאחד את הסורים תחת זהות לאומית מאוחדת. ההצלחות הדיפלומטיות יישארו שבירות כל עוד שטחי המדינה קרועים.
השאלה שעומדת בפני הסורים עכשיו: האם המהפכה שלהם תהפוך לשינוי פשוט בפנים, או שתהיה נקודת מוצא לחוזה חברתי חדש שישמור על אחדות הארץ ויממש את שאיפות המהפכה.
