תיווך אמריקאי רב-גוני בין סוריה לישראל ולבנון

בפגישה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, דן ברק בהפסקת ההתקפות על לבנון בהתייחס להסלמה החוזרת ונשנית לאורך הגבול הלבנוני-ישראלי ובמגעים הסוריים-ישראלים כניסיון להשיג יציבות בחזית הסורית.
הנוכחות הישראלית הייתה בולטת, וכללה את השרים המעורבים בתיקים הסורי והלבנוני, שר לענייני אסטרטגיה רון דרמר, שר החוץ גדעון סער ושר הביטחון ישראל כץ. ייצוג ממשלתי ברמה גבוהה זו מדגיש את חשיבות התיקים עבור ישראל.
בביירות, היה ברק ברור בהצהרתו: "הממשלה הלבנונית עשתה את הצעד הראשון בהסכמתה לפירוק הנשק של חיזבאללה, עכשיו על ישראל לעשות צעד בתמורה". ביטוי זה מצביע על כך שוושינגטון רוצה מישראל להעניק ויתורים בתמורה להתקדמות בתיק פירוק הנשק של המפלגה, שהוא הנושא המרכזי ביותר עבור ישראל בצפון.
הפגישה המשולשת בפריז בין שר החוץ הסורי אסעד אלשיבאני, ראש המודיעין חוסין סלמה ושר העניינים הישראלי רון דרמר (במימון אמריקאי) חושפת:
מיקוד בצד ההומניטרי: הסכמה על "הגברת הסיוע לתושבי הסווידא והבדואים" לשיפור התנאים המعيشיים.
החייאת הסכם 1974: חיפוש אחר מנגנון להפסיק את החדירות הישראליות בדרום סוריה.
פגישות חוזרות: זו הפגישה השנייה במהלך שבועות, מה שמצביע על קיום ערוץ תקשורת מתמשך.
מהלך דיפלומטי אמריקאי אינטנסיבי זה מתרחש על רקע:
ההסלמה בדרום סוריה: במיוחד בסווידא שחווה מתיחות ביטחונית גוברת.
הבחירות האמריקאיות: רצון ממשלת ביידן להציג הישגים דיפלומטיים לפני נובמבר.
החששות הישראליות: מהפיכת החזית הצפונית (לבנון וסוריה) לחזית פתוחה.
למרות המאמצים הללו, הדרך להסכם אמיתי מלאה במכשולים:
חיזבאללה: מסרב למסור את נשקו, ורואה בו נשק לגיטימי של התנגדות. המחלוקות הסוריות-ישראליות: עמוקות ונוגעות לגולן ולריבונות. המצב הפנימי בישראל: הממשלה הקואליציונית השברירית עשויה להקשות על קבלת החלטות נועזות.
התיווך האמריקאי מנסה לנצל רגע נדיר של פתיחות יחסית בין הצדדים, אך הפערים עדיין עצומים. ההצלחה תתבסס על יכולתו של ברק לשכנע את ישראל להעניק ויתורים מוחשיים, להבטיח את מחויבות סוריה להרגעת החזית, ולשכנע את חיזבאללה שהאינטרסים הלבנוניים מחייבים عدم כניסה למלחמה חדשה. המשוואה קשה, אך הכישלון עשוי להוביל לחזרה של האזור למצב של הסלמה.