דליפות "עגלות גדעון" חושפות את המשבר הפנימי של ישראל
September 8, 2025162 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
מסמך שהודלף מהצבא הישראלי חושף את עומק המשבר האסטרטגי שישראל מתמודדת איתו בעזה, כאשר מפקד מערך ההדרכה בכוחות היבשה, האלוף גاري האזוט, הודה ב"כישלון מוחלט" של מבצע "עגלות גדעון" בהשגת מטרותיו המוצהרות, בין אם בשחרור בני הערובה ובין אם בהבסת חמאס.
הודאה רשמית זו, גם אם מאוחרת, מהווה אינדיקציה לקריסת הנרטיב הרשמי הישראלי, ומגלה שסע עמוק בין הרמות הצבאיות לפוליטיות בניהול המלחמה. ההדלפה המכוונת של המסמך מצביעה על קרב סמוי בתוך המערכת הביטחונית הישראלית, כאשר הרמטכ"ל אייל זמיר מנסה להפעיל לחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו להימנע מהשקעת כוחות נוספים בקרב שצמרת הצבא רואה בו חסר תועלת.
המסמך המודלף מפנה תשומת לב לבעיות מהותיות בניהול המבצע כמו חוסר מסגרת זמן מוגדרת למטרות צבאיות והעדפה מוחלטת לביטחון החיילים על חשבון ההתקדמות בשטח וכישלון בתכנון ניהול תיק הסיוע ההומניטרי וחוסר התאמה של השיטות הלוחמניות לסגנון ההתנגדות של חמאס. פערים אלו מסבירים מדוע אחת מהמבצעים הצבאיים הגדולים ביותר של ישראל לא הצליחה להשיג את מטרותיה, למרות העליונות הצבאית המוחלטת.
המעניין ביותר במסמך הוא ההודאה שלו שהמטרה האמיתית של השלב השני של המבצע הייתה "הרתעת חמאס להגיע להפסקת אש", ולא ההבסה הצבאית כפי שהוכרז. גילוי זה מטיל את האחריות על הרמה הפוליטית שהציבה מטרות לא ריאליות, בעוד שהצבא ידע את גבולות יכולותיו.
בניסיון להסיט את תשומת הלב מהכישלון בעזה, ישראל הגברה את פעולותיה הצבאיות בחו"ל, תוך שהיא מכוונת דמויות אזרחיות בתימן, סוריה ולבנון. התקפות אלו, למרות הדיוק הטכני שלהן, אינן מסתירות את העובדה שהצבא הישראלי לא הצליח להשיג שליטה מלאה על עזה לאחר שנתיים של קרב.
העימות בין זמיר לנתניהו חצה את הגבולות הטקטיים לעימות ישיר, כאשר הרמטכ"ל התנגד להתחלת השלב השני של "עגלות גדעון" והעימות הגיע עד כדי איום בהתפטרות. חלוקות אלו משקפות משבר אמון במנהיגות הפוליטית המואשמת בהמשך המלחמה מסיבות פוליטיות פנימיות.
ברור כי ישראל מתמודדת עם דילמה קיומית: להמשיך במלחמת התשה חסרת תועלת, או לחפש מוצא פוליטי שעשוי להיראות כהכרה בהפסד. האפשרות השנייה נראית הקשה ביותר לאור הקרב הפוליטי הפנימי והלחצים הבינלאומיים המתרקמים.
מסמך "עגלות גדעון" חושף שהמלחמה בעזה לא נותרה רק עימות צבאי, אלא הפכה לקרב פנימי על זהותה של ישראל ועתידה, כאשר מתמודדות חזונות שונים למוצא מהמשבר המאיים על שחיקת הלגיטימיות הפנימית והבינלאומית של המדינה העברית.
הודאה רשמית זו, גם אם מאוחרת, מהווה אינדיקציה לקריסת הנרטיב הרשמי הישראלי, ומגלה שסע עמוק בין הרמות הצבאיות לפוליטיות בניהול המלחמה. ההדלפה המכוונת של המסמך מצביעה על קרב סמוי בתוך המערכת הביטחונית הישראלית, כאשר הרמטכ"ל אייל זמיר מנסה להפעיל לחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו להימנע מהשקעת כוחות נוספים בקרב שצמרת הצבא רואה בו חסר תועלת.
המסמך המודלף מפנה תשומת לב לבעיות מהותיות בניהול המבצע כמו חוסר מסגרת זמן מוגדרת למטרות צבאיות והעדפה מוחלטת לביטחון החיילים על חשבון ההתקדמות בשטח וכישלון בתכנון ניהול תיק הסיוע ההומניטרי וחוסר התאמה של השיטות הלוחמניות לסגנון ההתנגדות של חמאס. פערים אלו מסבירים מדוע אחת מהמבצעים הצבאיים הגדולים ביותר של ישראל לא הצליחה להשיג את מטרותיה, למרות העליונות הצבאית המוחלטת.
המעניין ביותר במסמך הוא ההודאה שלו שהמטרה האמיתית של השלב השני של המבצע הייתה "הרתעת חמאס להגיע להפסקת אש", ולא ההבסה הצבאית כפי שהוכרז. גילוי זה מטיל את האחריות על הרמה הפוליטית שהציבה מטרות לא ריאליות, בעוד שהצבא ידע את גבולות יכולותיו.
בניסיון להסיט את תשומת הלב מהכישלון בעזה, ישראל הגברה את פעולותיה הצבאיות בחו"ל, תוך שהיא מכוונת דמויות אזרחיות בתימן, סוריה ולבנון. התקפות אלו, למרות הדיוק הטכני שלהן, אינן מסתירות את העובדה שהצבא הישראלי לא הצליח להשיג שליטה מלאה על עזה לאחר שנתיים של קרב.
העימות בין זמיר לנתניהו חצה את הגבולות הטקטיים לעימות ישיר, כאשר הרמטכ"ל התנגד להתחלת השלב השני של "עגלות גדעון" והעימות הגיע עד כדי איום בהתפטרות. חלוקות אלו משקפות משבר אמון במנהיגות הפוליטית המואשמת בהמשך המלחמה מסיבות פוליטיות פנימיות.
ברור כי ישראל מתמודדת עם דילמה קיומית: להמשיך במלחמת התשה חסרת תועלת, או לחפש מוצא פוליטי שעשוי להיראות כהכרה בהפסד. האפשרות השנייה נראית הקשה ביותר לאור הקרב הפוליטי הפנימי והלחצים הבינלאומיים המתרקמים.
מסמך "עגלות גדעון" חושף שהמלחמה בעזה לא נותרה רק עימות צבאי, אלא הפכה לקרב פנימי על זהותה של ישראל ועתידה, כאשר מתמודדות חזונות שונים למוצא מהמשבר המאיים על שחיקת הלגיטימיות הפנימית והבינלאומית של המדינה העברית.
