בביקור בלתי צפוי, חשף מלך בריטניה "צ'ארלס השלישי" את אהבתו העזה לקישואים, מאשר כי הוא אוהב אותם "בכל מרקמיהם", במהלך פגישתו עם השף הסורי המוצא "עימאד אלארנב" במסעדתו בלונדון.
הביקור הזה הגיע ימים לפני רמדאן, כאשר הביע המלך הערצתו המיוחדת למנה "באבה גנוג" המבוססת על קישואים מטוגנים.
בעוד שמישהו רואה אותו כמרכיב פשוט, הספרים העתיקים מגלים את המעמד המוביל של הקישוא במטבח הערבי והאסלאמי; כאשר לא נמצאו שיטות הכנה שלו בתרבויות אשוריות עתיקות, השפיעו השפים הערבים והמוסלמים במתכונים שלהם, עד שהפך לחלק מתרבות התזונה שלהם.
שמותיו היו מגוונים, הוא נקרא "אלקהקב", "אלמגד", "אלחדק", "אלנפאח", ואף "אלגרו", שניתן לפירושו כגם על פירות הצמח וגם על בעלי חיים קטנים!
הקישוא לא היה רק מנה טעימה, אלא גם היה לו נוכחות חזקה בספרי הרפואה העתיקים; הרופא המוסלמי המפורסם אלראזי תיאר אותו כ"טוב לבטן" במיוחד כאשר מבושל עם חומץ או שמן שקדים.
בעוד שהמדען אבן אלבייטר חשף שיטה מקורית לשמירה עליו לשנה שלמה, טכניקה שהביאה להופעת מנה המוכרת "אלמקדוס", שאולי מקורה באנדלוס.
באנדלוס, הקדיש הרופא אבו אלחיר אלאשבילי מחל