המדיניות האמריקאית מאיימת על ריבוי האומות של האומות המאוחדות
September 9, 202564 צפיותזמן קריאה: 2 דקות
גודל גופן:
16
במהלך שמעורר שאלות לגבי מחויבות ארצות הברית למסורות הדיפלומטיה הרב-צדדית, ממשלת טראמפ בוחנת הטלת מגבלות נוספות על כניסת משלחות בינלאומיות לפגישות האספה הכללית של האומות המאוחדות בניו יורק. מהלכים אלו מגיעים לאחר החלטה שנויה במחלוקת לדחות מתן ויזה לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, ומצביעים על שינוי מסוכן במדיניות החוץ האמריקאית.
מה שמושך תשומת לב ברשימה הפוטנציאלית של המדינות המיועדות הוא המגוון הפוליטי והגיאוגרפי שלהן. בעוד שצפוי היה שיכללו מדינות כמו איראן, סודן וזימבבואה, הכללת ברזיל - אשר מסורתית מחזיקה במעמד כבוד באספה הכללית - מהווה הפתעה המפרה את הפרוטוקולים הדיפלומטיים שהתקיימו במשך עשורים.
ההצעות המועלות חורגות מעבר למגבלת הכניסה עד כדי התערבות בפרטים היומיומיים של הדיפלומטים, כמו במקרה של מניעת דיפלומטים איראניים מקניות בחנויות סיטונאיות ללא אישור מראש. צעדים אלו מראים נטייה להשתמש בוויזות לא רק כאמצעי ביטחוני, אלא גם כאמצעי ללחץ פוליטי וכלכלי.
מדיניות זו סותרת את רוח "הסכם המשרד" משנת 1947, שבו ארצות הברית מתחייבת להקל על נוכחות כל המשלחות. כמו כן, היא מאיימת על אמינות האומות המאוחדות כמוקד לריבוי דיפלומטי, שבו מדינה המארחת יכולה להשתמש בסמכותה במתן ויזות כאמצעי לבידוד יריביה הפוליטיים.
הסכנה האמיתית היא שינוי מקום האומות המאוחדות ממרחב לדיאלוג עולמי לזירה לסכסוכים פוליטיים, שבהם מוטלות מגבלות על בסיס עמדות פוליטיות ולא על סמך שיקולים ביטחוניים אובייקטיביים. מסלול זה עלול לערער את הלגיטימיות של המוסדות הבינלאומיים ולחליש את יכולתם לטפל בבעיות עולמיות דחופות.
התפתחויות אלו מעלות שאלה מהותית: האם ארצות הברית רוצה שניו יורק תישאר בירת הדיפלומטיה העולמית, או שהיא מעדיפה להפוך אותה לזירה לסכסוכים פוליטיים צרים? התשובה לשאלה זו תקבע את עתיד הריבוי הבינלאומי בשנים הקרובות.
מה שמושך תשומת לב ברשימה הפוטנציאלית של המדינות המיועדות הוא המגוון הפוליטי והגיאוגרפי שלהן. בעוד שצפוי היה שיכללו מדינות כמו איראן, סודן וזימבבואה, הכללת ברזיל - אשר מסורתית מחזיקה במעמד כבוד באספה הכללית - מהווה הפתעה המפרה את הפרוטוקולים הדיפלומטיים שהתקיימו במשך עשורים.
ההצעות המועלות חורגות מעבר למגבלת הכניסה עד כדי התערבות בפרטים היומיומיים של הדיפלומטים, כמו במקרה של מניעת דיפלומטים איראניים מקניות בחנויות סיטונאיות ללא אישור מראש. צעדים אלו מראים נטייה להשתמש בוויזות לא רק כאמצעי ביטחוני, אלא גם כאמצעי ללחץ פוליטי וכלכלי.
מדיניות זו סותרת את רוח "הסכם המשרד" משנת 1947, שבו ארצות הברית מתחייבת להקל על נוכחות כל המשלחות. כמו כן, היא מאיימת על אמינות האומות המאוחדות כמוקד לריבוי דיפלומטי, שבו מדינה המארחת יכולה להשתמש בסמכותה במתן ויזות כאמצעי לבידוד יריביה הפוליטיים.
הסכנה האמיתית היא שינוי מקום האומות המאוחדות ממרחב לדיאלוג עולמי לזירה לסכסוכים פוליטיים, שבהם מוטלות מגבלות על בסיס עמדות פוליטיות ולא על סמך שיקולים ביטחוניים אובייקטיביים. מסלול זה עלול לערער את הלגיטימיות של המוסדות הבינלאומיים ולחליש את יכולתם לטפל בבעיות עולמיות דחופות.
התפתחויות אלו מעלות שאלה מהותית: האם ארצות הברית רוצה שניו יורק תישאר בירת הדיפלומטיה העולמית, או שהיא מעדיפה להפוך אותה לזירה לסכסוכים פוליטיים צרים? התשובה לשאלה זו תקבע את עתיד הריבוי הבינלאומי בשנים הקרובות.
