גילוי קישורים גנטיים בין מצרים העתיקה לבבל דרך ניתוח חומצה ריבונוקלאית

סקירה חדשה שפורסמה במגזין "נייצ'ר" ביום רביעי 2 ביולי, חשפה קשר גנטי בין תושבי מצרים העתיקה ותרבות בבל, לאחר ניתוח החומצה הריבונוקלאית שנמשך ממבנה עצם החוזר ללמעלה מ-4500 שנה.

ועל פי אגף הידע "אסושיאטד פרס", צוות מחקר סידר את הגנום המלא של שיני המבנה העצמי, שנמצא בתוך כלי קבורה שנסגר באתר קבר מצרי שמתאריך לכ-4495 עד 4880 שנים.

והתוצאות הראו כי 80% מהמבנה הגנטי של האדם מקושר לתושבי צפון אפריקה ולאזורים הסמוכים למצרים, בעוד החמישית הנותרת חשפה קישורים גנטיים לאזור החדל הפורה, שם התפתחה תרבות בבל בין נהרי דיגלת ופרת.

ולפי דניאל אנטואן, המנהל לאוצרות מצרים וסודן במוזיאון הבריטי, "גילוי זה חשוב ביותר, מאחר שזהו הראשון ישיר על מה שהושעה בעבר". והוסיף כי נהר הניל יכול היה להיות "כביש מהיר עתיק" שהקל על העברת אדם ותרבויות בין שתי האזורים.

הראיות הארכיאולוגיות הקודמות הצביעו על קיום סחר ודמיון בטכנולוגיות יצירת חרסים וכתיבה בין שתי התרבויות, אך המחקר החדש מוכיח לראשונה קישורים גנטיים ישירים.

מצידו, פרוש ג'ויל אייריש, מומחה לארכיאולוגיה ביולוגית מאוניברסיטת ליברפול ג'ון מוריס ומחבר המשתתף במחקר, ציין כי ניתוח המבנה העצמי _שנמצא באתר הנויראט הארכיאולוגי בתוך חדר מחולט בשולי תל סלע_ מצביע על כך שהאיש היה בשישיםיותיו, ואולי עבד בתעשיית החרסים, לפי סימני הפירוק בעצמותיו והדלקת המפרקים שלו.

נדמה כי האיש חי לפני או בתחילת עידן ממלכת מצרים העתיקה, התקופה שחויתה איחוד בין מצרים העליונה והתחתונה ושפעת תרבותית, כולל בניית הפירמידות בגיזה.

ובמרוץ לכל החשיבות של התוצאות, החוקרים אימתו על צורך ניתוח עוד דוגמאות של חומצה ריבונוקלאית עתיקה כדי להבין בדיוק יותר את ההגירות בין מצרים לבבל.