ויכוח בוושינגטון על תפקיד התפילה לאחר האירוע הטראגי במיניאפוליס

המקרה המזעזע של ירי בבית ספר קתולי במיניאפוליס, שהוביל למותם של שני ילדים ופציעתם של 17 אחרים, עורר ויכוח חריף בנוף הפוליטי האמריקאי, שהתבטא בהתמודדות מילולית חסרת תקדים בין הדוברת הנוכחית של הבית הלבן קרולין לויט לדוברת הקודמת ג'ן סאקי.
בלב הוויכוח הזה, עמדה הודעתה של לויט הקוראת ל"תפילה למען הגנת הילדים ומשפחות הקורבנות", אשר סאקי הגיבה לה בהערה חדה: "די עם המחשבות והתפילות.. הן לא מחזירות את הילדים לחיים". לויט השיבה במהלך מסיבת עיתונאים כי ההצהרות הללו "אינן הולמות וחסרות כבוד למיליוני אמריקאים מאמינים".
לא הסתיים העניין כאן, כאשר סגן הנשיא ג'יי די ואנס נכנס לקו המאבק, ושאל דרך הפלטפורמה "איקס": "למה את מרגישה צורך לתקוף אחרים בגלל תפילותיהם בזמן שילדי מיניאפוליס נורים בזמן תפילה?".
החלפות מילוליות אלו האירו על חלוקה עמוקה יותר בחברה האמריקאית סביב הגישה לאלימות הנשק, בין מי שרואים בקריאות הרוחניות נחמה הכרחית, ובין מי שרואים בהן תחליף לפעולות מעשיות לצמצום הפצת הנשק.
פרטי האירוע הטראגי שהצית את הוויכוח הזה עדיין מעוררים פחד: מחבל מצויד בשני רובים ואקדח ירה עשרות כדורים דרך חלונות בית הספר במהלך מיסה, מה שהוביל למותם של שני ילדים (בני 8 ו-10) שישבו במקומם, לפני שהמחבל התאבד.
בעוד הוויכוחים הפוליטיים הללו מתגברים, השאלות המרכזיות נותרות תלויות: כיצד ניתן לאזן בין חופש הדת לבין הדרישה לפעולות מוחשיות? ואיפה נמצא הגבול בין הבעת דעה לכבוד לרגשות הקורבנות? הנוף האמריקאי נראה מחולק עמוק יותר מאי פעם, לא רק סביב הפתרונות, אלא אפילו סביב השפה לדבר על טרגדיות.